על כל פשעי אום אל פחם תכסה אהבה

ביום שישי האחרון התפרסמה במרקר וויק, המוסף הכלכלי של 'הארץ' לסוף השבוע, כתבה על ראש עיריית אום אל פאחם, סמיר מחאמיד.

לכתבה, שכללה גם ריאיון, היתה מטרה ברורה: לגבות את ראש העיר ולהציגו באור מחמיא, בעקבות אירוע העלאת הפוסט בשמו, בו ניחם על אובדנן את משפחות המחבלים הרוצחים מחדרה, שיצאו מעירו.

"ייסרתי את עצמי איפה טעינו", מתפייט ראש העיר בפני המראיינת מירב ארלוזורוב, המתארת אותו כמי ש"התמימות עוברת כחוט השני במעשיו", כמי ש"מיד סלל את דרכו אל לב הממסד היהודי", וכמנהיג שמטרתו "לעצב חברה ולחנך לערכים". ארלוזורוב גם מאפשרת לו להטיל אחריות על המצב המתוח גם על "הפוליטיקאים היהודים", מהם הוא מצפה "לרסן את הדברים".

ורק פרט מידע אחד לא מופיע בכתבה אף לא ברמז: סירובו לפני חודשים אחדים בלבד, של אותו מחמיד, למחוק ציור קיר בולט בעירו, המהלל מחבלים שיצאו מהעיר לפיגוע בירושלים, במהלכו רצחו שני שוטרים באחת הכניסות להר הבית. ציור מתסיס שמורה לילדי העיר מיהן הדמויות הזוכות לכבוד ולהוקרה. ציור שלבסוף, נוכח סירוב העירייה למחוק אותו, נאלצה המשטרה למוחקו בעצמה.

אם מחמיד כה חיובי וכה סולד מלאומנות ואהדה לטרור, מדוע סירב למחוק? ומדוע נמנעה ארלוזורוב מלשאול אותו על כך, שלא לדבר על להזכיר את האירוע בכתבתה?

זה לא היה אי הדיוק היחיד בכתבה, שדומה שהיתה מחויבת לתאר מציאות שונה מהמציאות האמיתית. ארלוזורוב קבעה שאום אל פאחם "יצאה מגדרה כדי לגנות את הפיגוע". גם זה לא מדויק. התגובות ברשתות החברתיות הראו שבקרב התושבים הדעות היו לכל הפחות חלוקות. מה גם שאלוזורוב עצמה מודה שהסיבה להתפטרות ראש העיר לא היתה אכזבתו מהטעות שבפרסום הפוסט, אלא התגובות הקשות שקיבל מתושביו דווקא על הסרתו ועל ההתנצלות על פרסומו.

בנימה ביקורתית כלפי משרד החינוך מספרת ארלוזורוב בשם "אנשי חינוך בעיר":

כאשר ראאד סלאח — ראש העיר המיתולוגי של אום אל־פחם, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שנשפט ונכלא על הסתה לטרור — שוחרר מהכלא, הוא התקבל בעיר בחגיגה המונית. גם תלמידי התיכון ביקשו להצטרף לחגיגה — ומנהל התיכון אסר עליהם לצאת לחגוג על חשבון שעות הלימודים, אבל לאחר דין ודברים איתם אישר לשלוח משלחת תלמידים לסלאח לאחר שעות הלימודים. על ההיתר הזה הוא נקרא לשימוע לפני פיטורים במשרד החינוך

זו הצגת דברים שקרית ומצופה היה מארלוזורוב לתאר את הדברים כפי שאירעו: אל קבלת הפנים לשייח' המסית לטרור לא עלו לרגל רק "משלחת תלמידים", אלא משלחות תלמידים, ולא רק תלמידים, אלא גם מנהלים ומורים הצטרפו אליהם. ולא רק כדי לברך אותו. מנהל ומורים מבתי ספר בעיר נאמו לכבודו נאומי תמיכה בהסתתו לטרור, ואף העניקו לו מגני הוקרה(!) מטעם עצמם ומטעם התלמידים.

אבל מטרת הריאיון היא להלבין בכל מחיר את דמותו הבעייתית של ראש העיר, שנבחר על ידי המרקר לאחד ממאה האנשים המשפיעים בישראל.  

ולשם המטרה, הסתירה ארלוזורוב מקוראי המרקר את המציאות. כי בכל הנוגע לסיקור הסכסוך, נראה שיש כלל בקבוצת 'הארץ': כשהתעמולה מתנגשת עם המציאות, יכופף העיתון את המציאות לטובת התעמולה.

מירב ארלוזורוב בתגובה: חנן, הכתבה שלי מדברת בשם עצמה – היא מקיפה, עוסקת בשלל הבעיות של החברה הערבית, ודנה בהן לעומקן. בדיקת עובדות מחויבת להיות מדויקת לשני הצדדים, מדוע אינך בודק את האפליה בתקצוב של התלמיד הערבי? אני מאחלת לכולנו דיון פתוח, סובלני ומקצועני. חג שמח, מירב.