עקיבא אלדר נלחם בעובדות

עקיבא אלדר נלחם בעובדות (9.12.10)

אחד הממצאים החשובים ביותר בהדלפת ויקיליקס נוגע לקריעת המסכה מעל היחס האמיתי של מדינות ערב לאיראן. מסתבר שמדינות ערב מפחדות מאיראן גרעינית לא פחות מישראל ושאין באמת קשר בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין הצורך בעצירת התגרענותה של איראן. זהו גילוי אשר סותר את המנטרה המקובלת כי הסכסוך המקומי שלנו מהווה את אחד מעמודי השדרה של הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון ושלתוצאותיו יש השלכות גורליות על כלל האזור.

מה יעשו עכשיו עיתונאים אשר דווקא הטיפו למנטרה הזאת? יודו כי הם טעו? יחזרו בהם? אחד מהם, עקיבא אלדר מעיתון "הארץ" בחר באסטרטגיה הבאה: זלזול מוחלט בגילויי ויקיליקס. שימו לב לשפה בה הוא משתמש.

כך כתב ב-6.12 אגב העזרה שקיבלה ישראל ממדינות זרות בכיבוי השריפה בכרמל:

דווקא כשהתחיל להיות לנו חמים ונעים בגטו הצדקני של עם לבדד-ישכון, עוכרי ישראל מתעקשים לחלץ אותנו מצרה. למה זה היה צריך לקרות לנו דוקא כשוויקיליקס גילה את הסקופ שמחמוד אחמדינג'אד אינו כוס התה של מנהיגים ערבים פרגמטיים ושהם ישנים נפלא גם בלי שלפלסטינים יש מדינה?

ויומיים אחר כך כתב:

אשף התקשורת בנימין נתניהו ינסה כהרגלו להציג את ההחלטה האמריקאית לוותר על הקפאת הבנייה בהתנחלויות כעוד נוק-אאוט לברק חוסיין אובמה. רק לפני שבוע הכניס לו אגרוף בבטן דרך סיפורי ויקיליקס לילדים על הערבים ששונאים את האיראנים ולא נשאר להם זמן לשנוא את היהודים.

התחמושת הטובה ביותר של אלדר הוא לקרא לממצאים הדרמטיים שנחשפו "סיפורי ויקיליקס לילדים"? מדוע לא להתמודד עם הגילויים (אשר אינם כל כך מפתיעים למי שלא ניזון רק מעיתון "הארץ") במקום ללעוג להם? אולי מכיוון שאין לו אף טענה מושכלת והגיונית מול האמת אשר נחשפה באופן רשמי לכל העולם.

עובדה נוספת אותה מנסה אלדר להפריך כבר זמן מה היא קיומה של מלחמת דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. זה התחיל לפני מספר ימים כשפרסם טור תחת הכותרת "על הדה-לגיטימציה לא נוותר", שם הוא – שוב – לועג לקונספציה שדה-לגיטימציה כזו קיימת בכלל. וזה המשיך השבוע בטור: "שגריר נורווגיה בישראל: אירופה לא שוללת את הלגיטימיות של ישראל אלא את הכיבוש" (בגרסה המודפסת: "השגריר מהקיבוץ").

הוא שוב מנצל את אירועי היום כדי להוכיח לנו שהדה-לגיטימציה היא רק בדמיוננו:

טייסת מכבי האש הבינלאומית, שבאה לכבות את הדליקה ביערות הכרמל, שפכה צוננים על קמפיין "עושים לנו דה לגיטימציה". אפילו נורווגיה, שמקיימת, אבוי, ערוץ פתוח לחמאס ומשובצת בצמרת טבלת מבקריה של ממשלת ישראל, הציעה צמד מסוקים.

[שגריר נורווגיה בישראל] סבין סבייה אומר שהוא לא היה זקוק לסיוע הנדיב למאבק בדליקה, כדי להדוף את הטענה שמדינות אירופה, בהן נורווגיה, מתריסות נגד הלגיטימיות של ישראל. מה שלא לגיטימי, הדגיש סבייה בראיון בביתו רחב הידיים בהרצליה, הוא הכיבוש וההתנחלויות, שסותרים את החוק הבינלאומי ואת החלטות האו"ם.

כלומר, מדינות אירופה תומכות בנו והן פשוט מתנגדות לכיבוש. האמת, הוא צודק. לא רק מדינות אירופה, אלא רוב מדינות העולם אשר אינן מוגדרות כאויבות, מנהלות עם מדינת ישראל יחסים תקינים לחלוטין והרבה מהן אף תומכות בנו בלי להתנצל.

אך פה בדיוק מפספס אלדר את הנקודה. לא המדינות ולא הממשלות הן אלה שמובילות את מתקפת החרמות והסנקציות נגד ישראל, אלא החברה האזרחית: ארגוני "זכויות אדם" למיניהם, ארגוני סטודנטים אולטרה-ליברלים ואנטי-ישראליים, אקדמאים ישראלים וזרים אשר מטיפים למדינת כל אזרחיה, מועצת זכויות האדם של האו"ם (המנוהלת על ידי אבירי זכויות אדם כערב הסעודית,לוב, קובה וסין) וכלי תקשורת בעלי מוסר כפול המסקרים את ישראל באופן מוטה.

אלדר כותב:

סבייה מתנגד בתוקף לכל צורה של חרם על ישראל. עם זאת, הוא אינו מתפלא על כך שנורווגים נמנעים מקניית מוצרים ישראליים, לאחר ששמעו שישראל עוקפת את ההתחייבות לסמן את מקורן של סחורות המיוצרות בהתנחלויות.

מה זאת אומרת "לאחר ששמעו"? יש מי שדואג להשמיע להם ולפמפם להם שישראל היא מדינת אפרטהייד אלימה וקלגסית. הרי עד לפני שנה שנתיים, איזה נורווגי התעניין בכלל מאיזו מדינה הוא רוכש מוצרים בסופר? החרם הנורווגי, המשטים לעזה, סתימת הפיות של דוברים פרו-ישראליים בקמפוסים בארה"ב, ועוד פעילויות כיו"ב, הן תוצאה של קמפיין בינלאומי המנוהל לא על ידי ממשלות, כי אם על ידי אזרחים. ובעידן המדיה החדשה, בה כל בלוגר הוא מלך וכל פיסת מידע נכונה או שקרית מגיעה למיליוני אנשים בתוך דקות – לאותם אזרחים יש השפעה רבה על האופן בו ישראל נתפסת.

אם הם מצליחים במלחמתם או לא – זו כבר שאלה אחרת. אבל לטעון שלא קיים קמפיין רחב היקף שמטרתו לשלוף את שטיח הלגיטימיות מתחת לרגליה של ישראל – זה כבר ממש עיוורון.