קצת 'פרספקטיבה' על החלטת אונסק"ו

התקשורת עוסקת בהרחבה בהחלטת ועדת המורשת העולמית של ארגון התרבות, החינוך והמדע של האו"ם (אונסק"ו) בנוגע לירושלים, החלטה שנייה בה בוחרת הסוכנות להתעלם מהזיקה היהודית לירושלים ולהר הבית.

מה שנותר בצל הוא הרקע לגיבוש ההחלטה – המסמך אותו הגישו הפלסטינים וירדן לועדת המורשת העולמית. ובו מפורטות טענותיהם בנוגע להפרות ישראליות באתר הר הבית והעיר העתיקה בירושלים, אתרים אשר בעבר הוכרזו כאתרי מורשת בינ"ל (לבקשת ירדן).

המסמך מבהיר כבר בהתחלה שמתחם  "חראם א-שריף" – מסגד אל אקצא, כולל גם את הכותל. למען הסר  ספק, הוסיפו גם את התמונה הנ"ל עם קווים בתלת מימד.

לאחר מכן, מפרט המסמך את ה"סטטוס קוו" אשר היה קיים בהר הבית לפני שנת 2000, המופר לטענתם בידי ישראל. לטענת מחברי המסמך שהוגש לאונסק"ו כרקע לקבלת ההחלטה, על פי אותו סטטוס קוו יש צורך באישור בכתב של הואקף לעליית מי שאינם יהודים למתחם, וכן איסור על עלייה של קבוצות יהודיות מעל חמישה אנשים.

אומנם נכון שנאסר על יהודים להתפלל בהר, אבל בסטטוס קוו אין כל הגבלה על עליית יהודים להר. להיפך. נקבע בו בפירוש שהואקף אומנם ינהל את המתחם, אולם ליהודים יותר לעלות לבקר בו ללא כל הגבלה (למעט, כאמור, תפילה, לשם כך הועיד משה דיין, מנסח הסטטוס קוו, את מתחם הכותל)

עד כאן הרקע ההיסטורי במסמך, ומכאן לרשימת הטענות הפלסטיניות/ירדניות כלפי ישראל (רשימה חלקית ומקוצרת, של הטענות היותר הזויות):

• עלייה של אלפי "קיצונים" (Extremists) יהודים למתחם הר הבית בשנים 2014-2015. ככל הנראה כל יהודי העולה להר הבית נחשב לקיצוני.

• עליית יהודים יחפים להר הבית, בצורה "של התגרות סימבולית כלפי מוסלמים המראה כי 'היהודים האלה הם בתוך המקום הקדוש שלהם'":

  

• פגיעה חמורה במתחם המסגד מיום 13.9.2015, אשר נזקיה נעמדים בכ-700 אלף דולר.

להזכירכם, כך נראה הר הבית באותו יום, בעת שהתפרעו בו עשרות ערבים, זרקו נפצים על הכוחות והתבצרו בתוך המסגד, ממנו המשיכו לזרוק אבנים (וכל הבא ליד) על הכוחות הישראלים (הסרטון מאתר ה'ניו יורק טיימס'):

• "היהוד" של האיזור הסובב את המתחם על ידי הצבת שלטים המשתמשים בשמות היהודים לאתרים (כמובן שהשמות מופיעים גם בערבית):

• ההטמנה של יותר מ-5000 קברי יהודים מזויפים בסמוך לכותלי הר הבית, בין היתר בהר ציון והר הזיתים:

המסמך מכיל עוד עשרות טענות כלפי ישראל בנוגע לבנייה בעיר העתיקה ובצמוד לה. בהגזמה קלה ניתן להגיד כי כל בנייה יהודית בעיר העתיקה (הכוללת מזוזות) זוכה לאזכור וגינוי. בטעות גסה כותבי המסמך מתבלבלים בין ברוך גולדשטיין אשר ביצע את הטבח במערת המכפלה, ובין הרב מרדכי גולדסטיין שהקים ישיבה לחוזרים בתשובה בהר ציון. כנראה  כל הגולדסטיינים נראים להם אותו דבר: