שובו של חשבון הדולרים

הכותרת הראשית של עיתון ה"דה מרקר" מאתמול, היתה שיעור מאלף בקלאסיקה של תעמולה.

עכשיו שימו לב למסגור של הסיפור, באמצעות בחירת המילים: "דיווח לישראל", "חשף", "חשבונות בנק" "מוחזקים" בחו"ל.

נשמע חשוד ואפל. וגם האסוסיאציה ברורה וזועקת: חשבון הדולרים הסודי של יצחק רבין כמובן. אותו חשבון אסור ולא מדווח, שהופקדו בו כספים שגבה השגריר רבין בניגוד לחוק, ושכזכור, גילויו אילץ את ראש הממשלה רבין להסיר את מועמדותו לקדנציה נוספת, כלומר להתפטר מראשות הממשלה.

יש מצב שתפסנו סוף סוף את זוג המושחתים?

רגע, מה בכלל הסיפור פה? והשאלה מתחדדת יותר, לאור משפט קטן שמופיע בעומק הידיעה, ולפיו:

בעצם האחזקה של חשבון בחו"ל אין משום עבירה אם הפרטים דווחו כחוק

ואפילו יותר, לאור תגובת נתניהו המובאת בסוף הידיעה, ולפיה:

נכסיהם של ראש הממשלה ורעייתו מוחזקים בנאמנות עיוורת ומוחזקים כחוק וכנדרש לרשויות המס ובהצהרת הון

אז מסתבר שלנתניהו, תחזיקו חזק, יש השקעות בארצות הברית מתקופתו כאדם פרטי. הן מוחזקות בנאמנות עיוורת. הן מותרות, הן גלויות, הן חוקיות, והן גם מדווחות. כמו עשרות אם לא מאות אלפי ישראלים אחרים.

אז מה הסיפור פה?

אין סיפור.

הסיפור הזה הוא כלום ושום דבר, אבל מכיוון אחר, הוא דווקא הרבה מאד.

הוא המחשה לשיטה:  קח דבר שאינו ראוי לפרסום לפי שום קנה מידה מקצועי, מסגר אותו במילים מרתיעות כמו "דיווח", שהועבר לישראל ו"חשף" "חשבונות בנקים בחו"ל", והרי לך ידיעה עיתונאית מרעישה.

אין עורכים ב'הארץ'