שובם של "פעילי השלום"

נכון לכתיבת שורות אלו נעצרו בנתב"ג מספר מועט יחסית של פעילים אנטי ישראליים אשר הגיעו לארץ במסגרת מה שמכונה "מטס ההתרסה". אמנם רוב התקשורת הישראלית כבר לא נופלת בפח הטרמינולוגיה ולא מכנה אותם "פעילי שלום", אולם חלק מכלי התקשורת עדיין מתעקשים לכנותם בדיוק כך. למשל, ערוץ 2 לפני מספר ימים, ומאמר המערכת של 'הארץ' מהיום.

כדאי להזכיר שוב מי עומד מאחורי המטס, כמו גם מאחורי המשטים, מאחורי "שבוע האפרטהייד הישראלי" ומאחורי רוב הפעילות הגלובלית האנטי-ישראלית אשר מטרתה להתסיס את דעת הקהל העולמית נגד ישראל. הגרעין הקשה של הפעילים האנטי-ישראליים מורכב מפעילי ה-BDS  (תנועת החרם נגד ישראל) ופעילי ה-ISM, "תנועת הסולידאריות הבינלאומית". רוב הזרים המשתתפים יחד עם פלסטינים בהפגנות האלימות בימי שישי בנעלין, בלעין ונבי-סאלח משייכים עצמם או מזוהים עם ה-ISM.

מטרת ה-BDS וה-ISM אינה חיפוש פתרון לשלום כי אם חיפוש הדרך לפרק את מדינת ישראל היהודית. כמו כן, הם אינם בוחלים בשום אמצעי על מנת להשיג מטרה זו. למשל, למרות שארגון ה-ISM מגדיר את עצמו כארגון המתנגד לכיבוש הישראלי באמצעות טקטיקות בלתי אלימות, בהצהרת הכוונות שלו כתוב כי הארגון:

מכיר בזכות הפלסטינית להתנגד לאלימות ולכיבוש הישראליים באמצעות מאבק לגיטימי מזוין.

חוויידה עראף, אמריקאית פלסטינית, ממייסדי הארגון וכיום עומדת בראש הוועד המנהל שלו, התבטאה באופן ישיר בזכות פיגועי התאבדות ואלימות נגד ישראלים באופן כללי:

התנגדות בלתי אלימה אינה אצילה פחות מביצוע פיגוע התאבדות… על ההתנגדות הפלסטינית לאמץ כמה מאפיינים, אלימים ובלתי אלימים כאחד, אולם חשוב שהיא תאמץ אסטרטגיה המשלבת את שני המאפיינים הללו. לא הייתה שום תנועת מחאה בלתי אלימה שהשיגה את מטרותיה ללא תנועת מחאה אלימה מקבילה (Palestine Journal, ינואר, 2002).

כאמור, אנשי ה-ISM משתתפים באופן קבוע בהפגנות נגד גדר ההפרדה. על הבלבול המוחלט בין "פעיל שלום לא אלים" לבין אנרכיסט אלים ומסוכן ניתן ללמוד מהציטוט הבא:

"מה שאנחנו עושים נמצא בקטגוריה של הפגנת שלום", מתעקש אחד הרעולים… "אנחנו לא משתמשים בנשק. רק באבנים." (אתר NRG 23.9.2005)

גרטה ברלין, אמריקאית, מזכירת הוועד המנהל של ISM, אשר השתתפה באחד המשטים הראשונים לעזה, השוותה בין השואה לבין מלחמת העצמאות בראיון שהעניקה ב-2007:

אחת המשתתפות [במשט] היא היידי אפשטיין, ניצולת שואה, ויש גם שניים או שלשה פלסטינים ניצולי הנכבה.

באותו ראיון היא אמרה כי ישראל מבצעת "רצח עם" בפלסטינים וכי ישראל "מפציצה נשים וילדים כל יום" (הראיון התרחש ב-2007, אחרי ההתנתקות ולפני עופרת יצוקה).

חברה נוספת בוועד של ISM, אודרי בומס, חתמה על עצומה ב-2006 הקוראת לארה"ב "להכיר באחריות בת 58 השנים של סיוע לכיבוש הישראלי".

מי שמתאמת את פעילות ה-ISM בעזה היא אווה ג'סיביץ. בזמן עופרת יצוקה היא שהתה בעזה וכתבה סוג של יומן בו כתבה בין השאר כי הטילים שירו חיילי צה"ל היו מורעלים, עופרת יצוקה היא השואה של הפלסטינים, והכלילה את פרויקט הרכבת הקלה בירושלים ברשימת פשעים נגד האנושות. מעבר לכך היא שבה והזכירה את מיתוס "הטבח בג'נין" ב-2002 שכמובן מעולם לא קרה.

המרכיב שני של הפעילות האנטי ישראלית, והכלי שמשמש כחוד החנית של מלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל הוא ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) שכבר מהווה תנועה עולמית. לכאורה ניתן לטעון כי הרצון להחרים את ישראל נובע מהתנגדות למדיניות של ממשלתה ולא מהתנגדות לעצם קיומה. כדאי, אם כן, להאזין לדבריהם של הפעילים הבולטים של ה-BDS (שני המקורות הראשונים נלקחו מכתב העת "מראות" של מכון ראות):

הפובליציסט ופעיל ה-BDS אחמד מור:

משמעותו של ה-BDS הוא אכן הסוף של המדינה היהודית… אני רואה את תנועת ה-BDS כפרויקט ארוך טווח בעל פוטנציאל טרנספורמציה רדיקאלי… ההצלחה של תנועת ה-BDS קשורה באופן ישיר בהצלחתנו… לערער על הציונות כדרך לגיטימית להתייחס לעולם.

רוני קסרילס (Kasrils), תומך נלהב ב-BDS, כתב במסגרת שבוע האפרטהייד הישראלי:

BDS מייצג שלוש מילים שיסייעו לקדם את התבוסה של ישראל הציונית ואת הניצחון לפלסטין.

עלי אבו-נימה, ממייסדי המגזין המקוון "Electronic Intifada", ומראשי ה-BDS, הסביר במהלך הרצאה במכללת המפשייר:

אובדן הלגיטימציה עבור משטר האפרטהייד (הדרום-אפריקאני) היה מחולל השינוי, וכאשר מערכת מאבדת את הלגיטימיות שלה, כל כלי הנשק שבעולם לא יוכלו להגן עליה… אנו מתחילים לראות אובדן דומה של לגיטימציה כלפי הציונות.

אלו, אם כן, האנשים המושכים בחוטים, וזוהי הרוח המנשבת מאחורי גבם של אנשי מטס ההתרסה. על מנת להצביע על חוסר ההבנה המוחלט של עיתון 'הארץ' מול מי ישראל מתמודדת, ראוי לציין את ההשוואה שנערכה במאמר המערכת של 'הארץ' מהיום ("קבלו אותם בפרחים"):

יש משהו סמלי בסמיכות העתים בין המשא ומתן של שש המדינות עם איראן, שנפתח אתמול באיסטנבול, לבין מבצע גירושם של פעילי שלום שמתכננים להגיע היום לנמל התעופה בן-גוריון, בדרכם לגדה המערבית; איראן מונעת את כניסתם של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבב"א) למתקני הגרעין שלה, כדי לדווח על הנעשה בהם. ישראל החליטה למנוע את כניסתם של פעילי זכויות אדם לשטחים הכבושים, כדי לדווח על מצב זכויות האדם באזור.

'הארץ' גם משווה בנונשלנטיות בין מדינת ישראל לבין משטר חשוך ואלים אשר נשיאו מכחיש השואה מאיים בפומבי למחוק את ישראל מעל המפה, וגם מרומם את סוכני השנאה האנטי-ישראליים לדרגת פקחי סבב"א. בתוך כך, מנסה עיתון 'הארץ' לשכנע את קוראיו כי מטרת הפעילים האנטי-ישראליים הוא "לדווח על מצב זכויות האדם באזור" (כאילו לא קיימים ארגונים ישראליים ובינלאומיים ממוסדים העושים זאת על בסיס יומיומי), ולא לעורר פרובוקציה בדומה לשאר הפרובוקציות מהשנים האחרונות.

לפני המשט הטורקי כתבנו באתר 'פרספקטיבה' את הדברים הבאים, ודומה כי הם עדיין רלוונטיים היום יותר מתמיד:

חשוב לציין כי התקשורת מהווה מרכיב מרכזי במלחמה המודרנית המתנהלת נגד מדינת ישראל. כאשר כלי תקשורת ישראליים מפרסמים, גם ללא כוונת זדון, נתונים לא מדויקים או שקריים, משמיטים מידע ומסלפים אותו הם מתדלקים את המתקפה חסרת המעצורים של אותם פעילים אנטי-ישראליים הניזונים והמשגשגים מדיסאינפורמציה. מניעת תופעה זו היא שעומדת בבסיס עבודתה של 'פרספקטיבה'.