שקר סילוואן

סיקור פריצת "מנהרת עולי הרגל" מכפר סילוואן לכיוון הר הבית בעיתון 'הארץ', חושף ניסיון של העיתון להשליט על השיח בנושא טעון זה נראטיב שקרי, במיטב מסורת תעמולת השקר הפלסטינית ובשירותה.

תחילה נראה את השקר, אח"כ נחשוף אותו:

ביום ראשון האחרון, 30.6, כשנפרץ התוואי התת קרקעי. עוד היה הדיווח של הכתב ניר חסון ענייני, ותיאר את החפירה כמות שהוא: "תוואי רחוב מתקופת בית שני, שעלה מאזור בריכת השילוח אל עבר הר הבית."

למחרת, (1.7) תחת הכותרת 'מתנחלי הבית הלבן', קבע מאמר המערכת של 'הארץ' את הכיוון, ולפיו מה שקורה בכפר סילוואן הוא שהיהודים מגרשים את תושבי הכפר הערבים מבתיהם באלימות ובשרירות לב:

 בסילוואן לבדה חיים 20 אלף פלסטינים, בלא אזרחות ובלא זכויות, אשר חשים, בצדק, כי הפרויקט הארכיאולוגי נועד לדחוק את רגליהם מהשכונה שלהם.

למחרת, (2.7) פיתח הפרשן חמי שלו את הנראטיב החדש, וכתב על פריצת התוואי הקדום שהוא:

כסות למאמציה (עמותת אלע"ד, ח"ע) "לייהד" את סילוואן ולסלק ממנה את דייריה הערבים

כלומר – לפי 'הארץ' מה שמתרחש בכפר סילוואן הוא שהיהודים משתמשים בארכיאולוגיה, כדי לסלק בכוח הזרוע את תושבי השכונה הערבים מבתיהם.

האם זה נכון?

ברור שלא.

את הסיפור האמיתי על סילוואן מסתיר 'הארץ' מקוראיו והוא יודע למה. שכונת סילוואן אינה שכונת סילוואן, ובתי הערבים בה אינם בתיהם. כל הבתים שמהם "סולקו" דייריהם הערבים הם בתים בבעלות יהודית, וזה הסיפור, בקצרה ובתמצית:

בסוף המאה ה 19', ימי ראשית 'חיבת ציון', רכשה חברת "עזרת נידחים לתפארת משה ויהודית", (הקדש בנבנישתי) חלקת קרקע שוממה ליד כפר סילוואן. הקרקע, שנרכשה מכספי נדיבים יהודים, יועדה לעולים מתימן שעלו ארצה והתעקשו להתיישב קרוב לירושלים, גם במחיר מחיה בתוך מערות באזור.

על קרקע זו נבנה 'כפר השילוח' (או 'כפר התימנים') ובו יושבו אותם עולים מתימן. ברבות הזמן התרחב כפר סילוואן לכיוון כפר השילוח. כעבור כחמישים שנה, במאורעות תר"פ ותרפ"ט ובמהלך המרד הערבי הגדול שהחל ב 1936, נטש השלטון הבריטי את הגנתו על תושבי כפר השילוח והניח לשכניהם הערבים לגרשם מבתיהם בשרשרת מעשי אלימות וביזה קשים.

בתים אלו, ורק הם, הם שעומדים במוקד המתח בכפר, אותו מתאר 'הארץ' כגירוש כפוי ושרירותי של תושבי סילוואן התמימים מבתיהם.

זאת ועוד: לא רק שנאמני הקדש בנבנישתי הם בעליהם החוקיים של הנכסים, הם הציעו לדיירים הערבים לקנות מהם מחדש את בתיהם, במחיר מלא. וכך גם קרה בחלק מהמקרים. ומאחר ואין מחלוקת על עובדות אלה, המגובות כמובן במסמכי בעלות מאותה תקופה שנתפסו בארכיון המסודר של הממונה הירדני על השטח, מאשרים שוב ושוב בתי המשפט הישראליים, לרבות בגצ, את חזרת היהודים לבתיהם.

לסיכום:

מה שמתואר ב'הארץ' כ"מאמץ לייהד את סילוואן ולסלק ממנה את דייריה הערבים", הוא ההיפך הגמור: מאמץ ערבי אלים לאסלם את כפר השילוח ולסלק ממנו את דייריו היהודים.

מה שקורה בסילוואן בשנים האחרונות, הוא תיקונו ההיסטורי של המאמץ הזה.