אחרי הסגר נברח (מהמציאות)

רוגל אלפר מפרסם ב'הארץ' הכפשה נוספת על ישראל, ומשעין אותה על שלוש קביעות. בדקנו אותן. שלושתן לא נכונות

תהליך עזיבה מואץ? אולם היציאה בנתב"ג (צילום: פלאש 90)

תחת הכותרת 'אחרי הסגר נברח', קורא רוגל אלפר לחילונים השמאלנים שוב, בפעם המי יודע כמה, לעזוב את הארץ. אלפר אף מנבא שישראל עומדת בפני "תהליך מואץ" של ירידה מהארץ כיוון ש"ישראל היא מדינה שמנוהלת רע מאוד בהשוואה למדינות מתקדמות אחרות, שיכולות להיות יעדי הגירה לישראלים הליברלים", ו"אינה מסוגלת להעניק להם את חיים שהם רוצים".

שתי סיבות ליאוש הפעם: "הסגר הדופק אותם עד העצם", וחוסר התקווה לעתיד במדינה בה "הרוב המוצק בקרב היהודים בעם ימני ודתי".

כלומר אלפר קובע שלוש קביעות:

  1. יש תהליך ירידה מהארץ של "ישראלים ליברלים" כלשונו והוא אף עומד בפני האצה
  2. מדיניות הסגר של ישראל דופקת את האזרחים, בניגוד למדיניות שנוקטות למשל מדינות אירופה הליברליות אותן הוא מציע כיעדי הגירה
  3. אין עתיד במדינה בה הרוב המוצק ימני ודתי

האם תתפלאו לשמוע ששלוש הקביעות האלה כולן חסרות שחר?

לגבי הירידה מהארץ:

אלפר היה רוצה לחשוב שישראל מתרוקנת מאזרחיה ה"ליברלים", אבל האמת הפוכה לגמרי. שיעור העוזבים את ישראל הוא הנמוך ביותר אי פעם, ועומד על 0.7 עוזבים בשנה על כל 1000 איש. נתון מזערי זה הוא שיאה של מגמה קבועה של היעלמות תופעת הירידה מהארץ, שבשנות החמישים עמדה על כשבעה יורדים לאלף נפש, בשנות השישים על כחמישה יורדים לכל אלף תושבים, בשנות התשעים על כשניים וחצי יורדים לכל אלף תושבים וכיום, כאמור, 0.7 יורדים לכל אלף תושבים.

לא תהליך ירידה ולא האצה של תהליך ירידה. בדיוק ההיפך.

לגבי מדיניות הסגר:

אלפר רואה אותה ככזו ש"דופקת" את האזרחים הליברלים, "מתאכזרת" אליהם ו"מדכאת" אותם, שלא כמו "מדינות מתקדמות אחרות"

בעקבות הערכות מומחים באירופה, לפיהן הסגרים היוו נקודת מפנה במאבק במגפה והצילו חיים בהיקפים שנעים בין עשרות אלפים למיליונים, החלו מדינות אירופה הליברליות אליהן נושא אלפר את עיניו, להטיל אף הן סגרים בעוצמות שונות על אזרחיהן: בריטניה, וכמוה גם ספרד שהחלה בהטלת סגר, צרפת, שמתקרבת אליו, צ'כיה שעל סף הכרזה על מצב חירום ועוד. למעשה עומדת כל אירופה בפני גל שני, שבהתאם להערכות המומחים, יחייב מן הסתם אף הוא פחות או יותר את אותו הסגר בישראל, ממנו שואף אלפר לברוח (בלשון רבים כמובן).

לגבי "הרוב הדתי המוצק":

הנתון העדכני לשנה זו מצביע על חלוקה ברורה: כשני שלישים מהיהודים בישראל מגדירים עצמם כחילונים או חילונים מסורתיים, כשליש בלבד הם דתיים או דתיים מסורתיים. נתון זה, אגב נותר יציב מזה כעשרים שנה לפחות.

כך שאכן יש בישראל רוב יציב, אבל בניגוד לדברי אלפר, הוא לא דתי או חרדי, אלא דווקא חילוני או חילוני עם נטייה למסורת.

לא רק במאמר זה, לאורך שנים עוסק אלפר, תוך שיתוף פעולה מלא של עורכיו ב'הארץ', בבניית דימוי כוזב לישראל, כמדינה שלא טוב לאזרחיה לחיות בה. גם כאן הנתונים העדכניים עומדים בסתירה מוחלטת לשקר שהוא טורח בשקדנות להפיץ: כתשעה מכל עשרה ישראלים (88.8%) מרוצים באופן כללי ממצבם הכלכלי ומהחיים בישראל.

אבל את אלפר ואת עורכיו ב'הארץ' כל זה לא מעניין. הם חיים בבועה זעירה, מרה וחמוצה, בה החיים כאן בלתי נסבלים. מותר לחשוב כך ומותר גם לבטא את התחושה הזו בעיתון. רק אנא, דברו בשם עצמכם בלבד.

תודה לבעז לוי על הסיוע בהכנת הביקורת

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. […] שלישית, ראוי לזכור שלרוב האנשים החזקה בדרכון זר היא פעולה שלא נושאת עימה חסרונות מעשיים כלשהם (למעט הביורוקרטיה הכרוכה בהשגתו). ישראלים רבים משיגים דרכון זר פשוט כי הם יכולים. אם כבר, היקף הירידה מהארץ מהווה מדד טוב יותר של הקשר בין הישראלים לארצם. וזה מצוי, כפי שציינו בעבר, בירידה עקבית מזה עשורים. לפני כשנתיים כתבנו כאן: […]

  2. יישר כח לך ברוך ידיד.
    מצורפת תגובתי לכתבה של רוגל בהארץ מלפני שלוש שנים:

    הוזה לך ברח.
    קראתי את מאמרו של רוגל בהארץ מהיום, 16.4.17, ורחמי נכמרו.
    האדם סובל.
    חג בשבילו הוא חגא.
    כבר בטורו ב-31.8.14, הכריז בריש גלי:
    אני צריך לעזוב את הארץ ישראליותי ויהדותי אינן מרכיבים חיוניים בזהותי. אני נושא דרכון זר. לא רק במובן הטכני. גם במובן הנפשי. ישראל היא ביתי, אבל זה לא נכון לומר שאין לי בית אחר.
    כמו כל אדם קוסמופוליטי, חילוני אדוק, בעל השקפת עולם אוניברסלית, מעורה היטב בתרבות הגלובלית, ודובר אנגלית רהוטה — יכולים להיות לי בתים רבים אחרים. יש לא מעט מדינות שבהן אני מסוגל להשתקע, להתפרנס ולחוש בנוח. כמו כל אדם שמאמין בנחרצות שהוא חי רק פעם אחת ושיש לו זכות לממש את מאווייו האישיים ולשגשג, מתוך הידרשות למינימום של הקרבה למען המדינה שבה הוא משלם מסים ומקבל שירותי חינוך, רווחה וכו' — ברור לי שישראל מציעה לי דיל גרוע, ושיש בעולם הרבה דילים טובים לאין שיעור. כמו כל הורה שמאמין שלילדיו אין שום חובה פטריוטית כלפי ישראל העכשווית ושאין הם צריכים לסכן את עצמם או למות בשירותה, אין ספק שאני עושה להם עוול כשאני מגדל אותם כאן.
    אני לא מדבר פה על מוסר. לא רוצה שהמאמר הזה יהיה עוד ויכוח עקר על הכיבוש. אני מדבר בשפה פרקטית ומפוכחת. אני מנסח מבט מציאותי, בסגנון השר אורי אורבך. הוא טוען שעלינו להסכין עם העובדה שבתקופת חיינו וחיי ילדינו ניאלץ מדי כמה שנים לנהל מלחמות שבהן גם אזרחים נהרגים. הוא צודק. אלה נסיבות קיומנו. טילים ימשיכו ליפול על ראשינו. גם בגלל מתנחלים כמוהו. וגם בגלל ארגונים קיצוניים ערביים כמו חמאס, חיזבאללה וארגון "המדינה האיסלאמית".
    הגורל שלי וגורלם של ילדי נקבע פה על ידי גורמים שיש להם אלוהים, והם משוחחים אתו, ופועלים בשמו. אני חושב שהם משוגעים. מה החלופות? הכוחנות הגזענית של אביגדור ליברמן? המלים הריקות של יאיר לפיד? הפסימיזם חסר התוחלת של בנימין נתניהו? בשבילם, ובשביל בוחריהם, להיות יהודי שחי בישראל זה הדבר הכי חשוב, ושווה למות בשבילו. ולפי העיקרון הזה הם מעצבים את הווייתנו. הם חיים ב"יד ושם".
    אני משתייך לזן נכחד בישראל. אין לי יכולת להשפיע על המצב. אין לי עניין להתמסר למאבק בכיבוש. אני סבור שזה מאבק חסר סיכוי. לא תהיה פשרה. לא תקום מדינה פלסטינית, ומדינה דו־לאומית תהיה גיהינום.
    אני צופה בערוץ 2, מקשיב לגלי צה"ל, קורא "וואלה" ו"ידיעות" — ומרגיש לא שייך. אין לי מה לחפש כאן. גם לא בבועה התל אביבית. לא רוצה לחיות בבועה. בטח לא בועה שמוגנת על ידי "כיפת ברזל". אם אתם מזדהים אתי, בוודאי תודו, שתעודדו את ילדיכם לחפש עתיד בעולם הגדול. למען ביטחונם האישי ומצבם הנפשי והכלכלי. ישראל לא שווה את המחיר שהיא גובה מאתנו. יש בה רוב לאומני־דתי־חרדי, ואורחות חיינו לא ישרדו במולדתנו. יש לנו סיכוי הרבה יותר טוב לקיים אותם במקום אחר.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות