ב'מעריב' יש כאלה שישנו מתחת לסלע ב-30 השנים האחרונות הגיע הזמן שגם רן אדליסט יתעדכן: ערפאת הלך להסכם אוסלו כדי לקדם את מאבקו בישראל, והוא הפר אותו בשיטתיות מיד לאחר שחתם עליו. שלומי בן-מאיר | 05.07.22 | צילום: וויסאם השלמון/פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס לאחרונה נראה כי רן אדליסט מצוי בשיאו של פרץ נוסטלגיה עזה לשנות אוסלו העליזות, שהיו יכולות להסתכם בשלום-אמת בין ישראל לפלסטינים, אלמלא הימין הישראלי שעלה וחירב הכול. לא מזמן הוא טען בטורו ב'מעריב' כי יאסר ערפאת היה "הפלסטיני היחיד שהיה עשוי להגיע להסדר פשרה עם ישראל". השבוע הוא המשיך באותו קו, והאשים את ממשלות הימין בהפרת הסכמי אוסלו וההבנות שהושגו במסגרתם: זה עבד במקרה של אוסלו. עד שהימין תפס שמדובר בסוג של הכרה בזכויות הפלסטינים ואיום על גורל ההתנחלויות והפך את אוסלו לאבי אבות הטומאה. ממשלות הימין הפרו את ההבנות שנוצרו, אלא שהסכמות אוסלו בעצם תקפות עד היום. משמע, אלמלא ממשלות הימין שעלו לשלטון בישראל לאחר החתימה על ההסכמים (הראשונה בהן הייתה ממשלת נתניהו ב-1996), תהליך השלום היה ממשיך במסלולו המתוכנן. אלא שהממשלות ההן היו חייבות להפר את אותן הבנות, והשאר היסטוריה. אלא שהתיאור של אדליסט לא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. ראשית כל, סעיפי הסכם אוסלו הופרו בשיטתיות עוד לפני עליית הימין לשלטון. שנית, עקב אותן הפרות, ה"הכרה בזכויות הפלסטינים" וה"איום על גורל ההתנחלויות" הפכו להיות הבעיות הקטנות יחסית במציאות שנוצרה. ההפרות הפלסטיניות תוארו בפירוט על ידי ההיסטוריון פרופ' אפרים קארש, במאמרו על הסכמי אוסלו והביוגרפיה שכתב על יאסר ערפאת. העיקריות שבהן הן: ערפאת הקים צבא (שנקרא "כוח שיטור") שהיה גדול בהרבה ממה שהתירו לו ההסכמים עם ישראל. בנוסף הקים את הזרוע הצבאית של הפתח (התנזים) וחימש אותה בכלי נשק אסורים שהוברחו בכמויות גדולות. המטרה המוצהרת שלו הייתה שהשטחים תחת שלטונו יהפכו עבור ישראל ל"לבנון חדשה".ערפאת, ראשי אש"ף וראשי המנגנונים של הרש"פ סירבו לגנות את פיגועי חמאס ולפעול נגדם, ואף הבהירו בריש גלי כי פעולות הטרור נגד ישראלים יכולות להמשיך והם לא ינסו לסכל אותן (בניגוד גמור לסעיפי הסכמי אוסלו). ערפאת עצמו שיבח בפומבי את הטרור נגד ישראל שוב ושוב, והבהיר שהוא יימשך כל עוד ישראל לא תתמיד בוויתורים במשא ומתן.בדצמבר 1995 הגיע אש"ף בראשות ערפאת לכלל הסכם עם החמאס, אשר התיר לחמאס לשמור על מחויבותו להמשיך את המאבק המזוין נגד ישראל, ובלבד שפעולותיו לא יביכו את הרשות הפלסטינית ולא יותירו עקבות לשטחים שבשליטתה המלאה (כלומר, שטחי A). אש"ף מצידו התחייב בהסכם להימנע מפעילות נגד חמאס, לשחרר אסירי חמאס הכלואים בבתי הסוהר של הרש"פ ולתבוע מישראל לשחרר אסירי חמאס כלואים.ערפאת נהג בסדרת תכסיסים שמטרתם יצירת מצג שווא כאילו אש"ף מתקן את האמנה שלו, הקוראת להשמדת ישראל, בהתאם להתחייבותו (שינוי האמנה היווה תנאי של רבין לחתימה על ההסכמים). למעשה, האמנה נותרה על כנה ללא שינוי עד עצם היום הזה. תוצאות ההפרות לעיל, ועוד רבות אחרות, התבררה עוד בטרם נפלה ממשלת שמעון פרס ועלתה ממשלת נתניהו הראשונה ביוני 1996: בתוך כשנתיים וחצי מחתימת הסכמי אוסלו, מאתיים ועשרה ישראלים נרצחו בפעולות טרור פלסטיניות. כשנתניהו עלה לשלטון, מי שהיה מעוניין לצפות במציאות נכוחה כבר ידע כי ההסכם שהיה אמור להביא שלום וביטחון, הרע את מצב ביטחונם של הישראלים פי כמה. הגיע הזמן שגם רן אדליסט יתעדכן בכך.
[…] אבל גם אם היינו משלמים את מלוא המחיר, השלום לעולם לא היה בא, כיוון שמטרת המו"מ לא היתה שלום אלא שיפור עמדות לקראת המשך המלחמה. […] הגב