בתמונה: מרדכי אנילביץ' ואנטק צוקרמן

ב-1 בספטמבר 1939 הסתערו גייסותיה של גרמניה הנאצית על גבולה המערבי של פולין, וכחודש לאחר מכן צעד הצבא הגרמני מצעד נצחון ברחובות העיר.

שנה לאחר מכן, באוקטובר 1940 שודרה ברדיו פקודה מטעם מפקד מחוז ורשה שיהודי העיר אינם רשאים לגור בעיר פרט למקום שיועד להם.

כמעט 80 שנה לאחר אותה פקודה, תחת הכותרת "מרד גטו עזה", התפרסמה ב'הארץ' גזירה שווה בין גטו ורשה ל"גטו עזה". כך כתב העיתונאי גדעון לוי:

הידיעה ששני מיליון בני אדם כלואים למעלה מ–12 שנים מאחורי גדרות תיל בכלוב ענקי לא מזכירה בישראל כלום ולא מעוררת כלום… עזה היא גטו ומה שמתרחש בדרום הוא מרד הגטו. אין שום דרך אחרת לתאר את המציאות.

לא בטוח שנכון להיכנס לפרטיה של השוואה כל כך מופרכת והתלבטנו בעניין. אולם, לוי סיפק לנו כאן הזדמנות לשים קץ לאחד השקרים החוזרים והנשנים, שעולה כדי הכחשת השואה: השוואה בין מצב הפלסטינים ברצועה עזה לבין מצב היהודים באירופה של מלחמת העולם השניה.   

נתחיל בשאלה הבסיסית: כיצד צמח גטו ורשה, כיצד החל הסגר החלקי על רצועת עזה והאם יש הבדל בין הגורמים לכך?

נפתח בגטו ורשה: הסיבה הרשמית לריכוז היהודים בגטו ורשה היתה הגדרת "אזור מגורים ליהודים בעיר ורשה כאמצעי זהירות נגד מגפת הטיפוס". הסיבה האמיתית, כפי שנתבררה לימים, היתה רצונם של הנאצים להשמיד את יהודי הגטו, כחלק מהפתרון הסופי שמטרתו השמדת העם היהודי בכללותו.

נהוג לחלק את התקופות בגטו ורשה לשתיים:

התקופה הראשונה, עד קיץ 1942 התאפיינה בבידוד היהודים בגטו, ברדיפות ובגזרות, בהשפלה, בהרעבה ובשילוח לעבודות כפייה. בתקופה זו עדיין לא עלתה על דעתם של יהודי הגטו אפשרות ההשמדה.

התקופה השניה, ההשמדה היתה כבר עובדה ידועה. היהודים נקראו להתייצב בכיכר השילוחים (אומשלגפלץ), נחטפו לשילוחים, או הועמסו על רכבות לטרבלינקה.

ומה לגבי הסגר בעזה?

הסגר בעזה צמח בעקבות ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט, התנערותו מהסכמי הבטחון עם ישראל ואיומיו לבצע פיגועים בישראל. מטרת הסגר הייתה ביטחונית-הגנתית מובהקת. החשש הישראלי המבוסס הוא כי מעבר חופשי בין עזה לעולם ינוצל להברחת נשק מסוכן, לרבות נשק להשמדה המונית ויעצים את יכולותיו של חמאס, המחויב להשמדת ישראל.

הסגר על הרצועה נועד למנוע, ככל שניתן, את הייצור עצמי וההברחות של אמצעי לחימה לרצועה;  את איום המנהרות והירי לעבר יישובי עוטף עזה ואת החיבור לגורמים עוינים מחוץ לרצועה כמו איראן ודאעש.

אם כן, בעוד שבמוקד  הקמת גטו ורשה עמד הרצון בהשמדת העם היהודי, במוקד הסגר החלקי בעזה עומד רצונו של העם היהודי למנוע את השמדתו. חתיכת הבדל, לא?

נעבור כעת לשאלה נוספת: האם אכן רצועת עזה סגורה כמו גטו ורשה?  

הסגר על גטו ורשה היה הרמטי.

כפי שמובא בתיעוד במכון יד ושם:

רשויות הממשל הגרמני עשו את הכל בכדי לסגור את הגיטו הרמטית, ולא לאפשר להכניס לתוכו אף גרם של מזון. הקיפו את הגיטו מכל הצדדים ולא הותירו גם מילימטר אחד של שטח פנוי… מול החומות הותקנו חוטי תיל ושברי זכוכית. כאשר כל זה לא עזר, הטילו על היודנראט להגביה את החומות, כמובן על חשבון היהודים… קבעו כמה סוגים של שומרים על החומות והמעברים והגדילו בהתמדה את מספרם וסוגיהם…

הסגר המוחלט הביא לרעב בלתי נתפס, צפיפות, עוצר ברחובות, תנאי סניטציה ירודים כל זאת על מנת לגרום לתמותה. ואכן, משך תקופת קיומו מתו בגטו יותר מ-80,000 יהודים.

ומה לגבי עזה?

שלושה מעברים קיימים לעזה וממנה.

מעבר רפיח, המחבר את הרשות הפלסטינית עם מצרים ונמצא תחת שליטת מצרים והרשות הפלסטינית, לאחר למעלה מעשור של שליטת חמאס עליו.

מעבר כרם שלום – מעבר לשינוע סחורות, דרכו נכנסות לעזה כ- 800 ​משאיות ביום בממוצע. משאיות אלו מובילות מזון, ציוד רפואי, דלקים, חומרי בנייה, תשומות חקלאיות, מוצרי טקסטיל, אלקטרוניקה ועוד. הכנסה לרצועה של חומרים "דו שימושיים" (חומרים אשר נועדו לשמש למטרות אזרחיות אך גם עלולים לשמש לתשתיות טרור) כרוכה באישור של גורמי הביטחון הישראליים.

המעבר פעיל מאד. כך לדוגמה, על פי נתוני רשות המעברים ב-2017 עברו  160 אלף משאיות מישראל לרצועת עזה, השיא השנה נרשם בחודש אפריל, כשביום פעילות אחד עברו יותר מאלף משאיות עם סחורות במעבר.

מעבר ארז – משמש כטרמינל מרכזי להולכי רגל המעוניינים להיכנס לישראל, או לעבור דרכה בכדי לנסוע לאזור יהודה ושומרון ולחו"ל. ​בכל יום נרשמים בממוצע כ-1,000 מעברים של תושבי עזה לישראל דרך מעבר ארז: חולים הזקוקים לטיפול רפואי, תעשיינים ואנשי עסקים, סטודנטים שיוצאים ללימודים אקדמיים מתקדמים בחו"ל, מתפללים בהר הבית, ועוד.

אז מה היה לנו פה: השוואה בין טריטוריה עוינת שהמעבר החופשי בינה לבין המדינה המאוימת נחסם חלקית, לבין גטו אטום הרמטית שמטרת הקמתו רצח עם, והשוואה בין עשרות אלפי אנשים ואלפי טונות של מזון, סחורות, תרופות ושאר מוצרי צריכה, לילדים שנאלצו להשתחל בין חבלי התיל בשביל קליפת תפוח אדמה.

אם זו לא הכחשת שואה, הכחשת שואה מהי.