גם רוגל אלפר מנותק מהמציאות

רוגל אלפר כועס על אהוד ברק. בתגובה למאמר שכתב האחרון על ממשלת הימין המתהווה, אלפר מאשימו בניתוק מהמציאות, באוטופיזם והפרחת פנטזיות. לקראת סוף הטנטרום עמוס הסופרלטיבים, אלפר כותב על ברק:

הוא הצליח לכתוב מאמר שלם, ארוך יחסית, על "ונעבור גם את זה", בלי להזכיר ולו במילה אחת את הפלסטינים והכיבוש. הוא אביר המלחמה בשחיתות בעיני עצמו, אבל הכיבוש הוא השחיתות הגדולה ביותר. שילך לספר לפלסטינים ש"נעבור גם את זה". פעם הכריז שהם לא פרטנר וריסק את השמאל. בתפישת עולמו העדכנית הם אפילו לא קיימים.

טענתו של אלפר מהדהדת את הביקורת שהוטחה מכיוון שמאל באהוד ברק לאורך עשרים השנים האחרונות: שאמירתו שאין פרטנר פלסטיני לשלום פגעה אנושות בתהליך השלום וריסקה את השמאל הישראלי, כי היא היוותה לכאורה הודאה בצדקת דרכו של הימין וחיסלה את רצונם של הישראלים במשא ומתן.

עם זאת, בטענה הזאת יש כמה בעיות, ובגרסתו של רוגל אלפר היא מופרכת אף יותר.

ראשית כל, בניגוד לדברי אלפר, אהוד ברק לא אמר ש"הפלסטינים הם לא פרנטר". הוא כן אמר באוקטובר 2000 כי "היום אין פרטנר לשלום". לאחר מכן טען כי "ערפאת הוא לא פרטנר". כלומר, דבריו של ברק כוונו להנהגה הפלסטינית בתקופה מסוימת, ולא לכל הפלסטינים כולם עד עצם ימינו ולעולם ועד.

שנית, האמירה ההיא של ברק הייתה סבירה לחלוטין בהקשר בו נאמרה – לאחר סבב השיחות עם ערפאת ברק בקמפ-דייוויד בשנת 2000. שם הוא דחה כל הצעה שכללה את סיום הסכסוך (בתמורה למדינה פלסטינית ב-95% מיו"ש, רצועת עזה ומזרח ירושלים), כלומר הכרה בזכותה של ישראל להמשיך ולהתקיים. במקום זאת הוא הביא לפרוץ האינתיפאדה השנייה, בה נהרגו למעלה מאלף ישראלים וגם כמה אלפי פלסטינים, במטרה לרכך את עמדתה של ישראל בסבבי המשא-ומתן הבאים. לאחר מכן, כשהאינתיפאדה כבר החלה לצבור תאוצה, ערפאת דחה גם את מתווה קלינטון, שהיה נותן לפלסטינים מדינה על כ-95% מיו"ש ורצועת עזה, חלוקת ירושלים, זכות שיבה מוגבלת והקמת קרן בינלאומית לפיצוי הפליטים.

במילים אחרות, אמירתו של אהוד ברק ש"היום אין פרטנר לשלום" שיקפה את המציאות נכוחה.

שלישית, אין שחר לטענה כי דווקא ההודאה בהיעדר פרטנר היא שהביאה ל"ריסוק" השמאל הישראלי, ולא האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בפועל, כגון שנות הפיגועים והרצח שבאו לאחר הדחייה הפלסטינית של הצעות השלום שלעיל.

ורביעית, מן הראוי להזכיר לרוגל אלפר, שמוחה כשלא מזכירים את הפלסטינים והכיבוש, שהפלסטינים היו יכולים להשתחרר מהכיבוש ולחגוג את יום עצמאותם העשרים ושניים זה מכבר, אם רק ערפאת היה בוחר להיות פרטנר ולהיענות לאותן הצעות משנת 2000. עד היום לא קם מנהיג פלסטיני שהיכה על חטא על אותה החמצה – ובעיני אלפר אין בכך כל בעיה. הבעיה הגדולה היא אמירה סבירה לגמרי שאמר אהוד ברק לפני למעלה משני עשורים.