האם עיתון 'הארץ' "שונא ישראל"?

האם עיתון 'הארץ', על פי הגדרת אחד מכותביו הבכירים, הוא "שונא ישראל"? קריאת המהדורה הראשונה של העיתון לשנת התשע"ה (28.9), מעוררת מחשבה מעניינת על אודות השאלה הזו, וגם על אודות התשובה לה.

ראשית לגבי השאלה: מהי ההגדרה ל"שונאי ישראל" באקלים הפוליטי הבינלאומי של ימינו? תשובתו של חמי שלו, שליח 'הארץ' לארה"ב ומבכירי מערכת 'הארץ', ניתנה בפרשנות שנתן לנאומו של הנשיא הפלסטיני עבאס באו"ם ("מבוכה לארה"ב, חגיגה לימין", 28.9).

כך כותב שלו:

על מה שהוא החסיר בצעדים מעשיים, עבאס פיצה ברטוריקה לוחמנית, מתלהמת אפילו, הלקוחה מהלקסיקון הקלאסי של שונאי ישראל: גזענות, אפרטהייד, רצח עם ופשעי מלחמה.

אם כן, "שונאי ישראל" על פי שלו, הם מי שמשתמשים בטענות של גזענות, אפרטהייד, רצח עם ופשעי מלחמה כלפי ישראל.

ועתה נשוב לשאלה העומדת בפתח מאמר זה – האם, על פי הפרמטרים של שלו, ניתן להגדיר את העיתון בו הוא משמש כתב בכיר כ"שונא ישראל"? התשובה שנתן מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, לא יכולה להיות ברורה יותר: "המלה אפרטהייד", כתב שוקן לפני כמה שנים, "היא כותרת תקשורתית קליטה ומובנת בחלקים נרחבים של העולם ולכן היא שימושית להעברת המסר."

אבל אין זו רק דעתו של המו"ל. ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית, המבצעת פשעי מלחמה, היא לשון רווחת גם במאמרי המערכת של 'הארץ'. למעשה, הפעם האחרונה בה הספיקה מערכת 'הארץ' להאשים את ישראל באפרטהייד ובגזענות, היתה בערב ראש השנה, בסך הכל גיליון אחד לפני הגיליון בו הגדיר שלו שנאת ישראל מהי. וזאת מבלי להזכיר כותבים מרכזיים בעיתון, העושים זאת השכם והערב.

אבל מדוע להרחיק לכת? באותו הגיליון, בסך הכל שני עמודים לפני ההגדרה של שלו את המאפיינים של שונאי ישראל, הואשמה ישראל, שוב, על ידי שלושה כותבים שונים, גם באפרטהייד ובגזענות וגם בביצוע פשעי מלחמה. האם אף אחד ב'הארץ' לא ראה את האירוניה?

"לרטוריקה פומבית יש חשיבות רבה ביצירת אווירה ובקידום מדיניות", נכתב במאמר המערכת של 'הארץ' באותו הגיליון בו הוגדרו על ידי שלו הפרמטרים לשנאת ישראל, ובהן עמדו בהצלחה שלושה פובליציסטים שונים, גם הם באותו הגליון. אכן רטוריקה פומבית יוצרת אווירה, וחמי שלו עוזר לנו לפרש את האווירה שיוצרת הרטוריקה העולה שבוע אחר שבוע מבין עמודי עיתון 'הארץ'.