'הארץ': החברה הישראלית שונאת ערבים כי חונכה לכך 'הארץ', בתיעובו העקבי כלפי החברה הישראלית, מציגה ככזו שמחנכת לשנאה ולגזענות, ושוב באים הנתונים ומקלקלים את השמחה חנן עמיאור | 22.12.20 | חייל צה"ל וילד ערבי. מקור הצילום לא ידוע שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס לפני ימים אחדים, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית נגד החברה הישראלית ולשון הרע העצמית אותה מקדם עיתון 'הארץ' בדבקות מעוררת הערכה, נקבעה בעיתון "עובדה", ולפיה אנחנו – הישראלים "חונכנו לשנאת ערבים". הטוען, יוסי קליין, אף הוסיף פחד לשנאה: "מערבים פחדנו ואת כולם שנאנו". שנאת ערבים היא מגונה ומכוערת פעמיים: פעם בשל השנאה עצמה, שהיא רעילה, ופעם בשל המטרה שלה – ערבים – מה שהופך אותה לא רק לרעילה, גם לגזענית. אבל האמנם שנאת ערבים היא מאפיין כה מובהק של החברה הישראלית, עד כדי כך שלא רק שהיא מתארת את החברה בכללותה, היא גם מושרשת בה באופן מוסדי, כלומר כחינוך שיטתי? כפי שמן הסתם חש כמעט כל אחד או אחת מאיתנו באינטואיציה, ברור שהתשובה היא ש'הארץ' אולי רוצה לראות כך את החברה הישראלית, כלפיה הוא מפגין תיעוב עקבי, אבל החברה הישראלית איננה כזו. בשום תוכנית לימודים המועברת בכל זרם לימודי מוכר, ממלכתי, ממלכתי דתי, עצמאי או נתמך אחר, למן גן הילדים ועד לסוף התיכון, אין ולו תוכן אחד ויחיד המחנך לשנאת ערבים. ואולי פה 'הארץ' קצת הגזים, אבל שנאת ערבים מאפיינת את החברה הישראלית גם בלי ש"חונכה אליה"? מחקר עדכני שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה רק לאחרונה, עסק בדיוק בהאשמה זו אותה הטיח 'הארץ' בישראלים בסוף השבוע, וקבע שהיא שקרית. הנה עיקר ממצאי המחקר בלשון החוקרים: נרטיב "שיח השנאה" הצבוע בשחור-לבן טועה ומטעה. חמור מכך, במקרים רבים הוא נועד לקדם אג'נדות פוליטיות כאלה ואחרות. למעשה, מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל היא מורכבת… אבל שנאה – על פי הנתונים שבידינו – אינה הרכיב הדומיננטי בה. יותר מזה: לא רק שהחברה הישראלית אינה נגועה בשנאה גזענית, היא נמצאת בתהליך קבוע בכיוון ההפוך: כאשר משווים את נתוני 2019 לנתוני מדידות קודמות, רואים כי חלה עלייה מסוימת בשיעור היהודים הרואים את היחסים בחיוב. תופעה דומה ניכרת גם בקרב המרואיינים הערבים מסקר 2019 עולה כי רוב היהודים (70%) ורוב הערבים (75%) עובדים או עבדו בעבר עם בני הלאום האחר. כמעט כולם מדווחים על יחסים טובים מאוד או טובים במקום העבודה (92.5% מהיהודים ו-98% מהערבים)". וסיכום המחקר: נרטיב זה (נרטיב השנאה, ח"ע) אמנם מצטלם היטב אבל לא רק שהוא חוטא לאמת, הוא גם משחק לידיהם של שוחרי עימות בשני הצדדים וזורע את זרעי ההתפרצות האלימה הבאה. שאלתי את יוסי קליין, על בסיס מה קבע בעיתון שהישראלים שונאים ערבים ואף חונכו לכך. הוא בחר שלא להגיב
צורת טיעון דמגוגית. אתה מייחס שנאת-ערבים לגזענות כדי שבהשחלת המינוח הזה -מינוח מעורפל משמעות שהפך להיות טאבו מוחלט בחברה המערבית הנוכחית, ורק בה!-,תפטור עצמך מהשאלה של יחס הישראלים לאויביהם המושבעים המצהירים מפורשות מדי יום ביומו על רצונם בשחיטה והשמדה [של היהודים וארצם, בהתאמה] ומממשים זאת בכל הזדמנות שנקרית להם לאורך יותר מ-100 שנות שיבת ציון הנוכחית. יכולת לפחות לנסות להעיר על הטקטיקה המאוסה הקבועה של בטאון החמאס -'הארץ' בשבילך- להציג את הבעיות היחודיות לישראל: אויבים מושבעים עד לרגע זה החיים בתוך המדינה כאזרחים שווי זכויות, מקום מפלט יחידי בעולם לעם היהודי שפלשו אליו מסתננים ממדינות אויב ועוד ועוד, כמתקיימות בספירה אפלטונית מנותקת מכל קונטקסט וממציאות אנושית ולבחון ולשפוט אותן כך. הגב