'הארץ' לחלוטין לא מרוצה מ'יד ושם'

חוקר השואה דניאל בלטמן מרוגז מכוונת הממשלה למנות את אפי איתם ליו"ר יד ושם.  

במאמר שפרסם ב'הארץ' ביום שישי האחרון, הוא קובע שמינויו המתוכנן של אפי איתם ליו"ר יד ושם הוא הוכחה לכך שיד ושם נכשל בהגשמת יעודו.

ולמה נכשל? בגלל "ההתנגדות העיקשת של יד ושם להשתלב בצורה אמיצה בעיסוק בג'נוסייד", ובגלל ש"לא זז מגישתו זו גם בחלוף השנים ועם התפתחות הגישות החדשות בחקר השואה."

ואיך מוכיח בלטמן את טענתו? במובאה מדבריו של שר החינוך שהביא לממשלה את חוק יד ושם, בן ציון דינור, ולפיהם:

מטרת המוסד היא להנציח את זכר היהודים שנרצחו בשואה "ברוח צוואתו של אברהם לעשות צדק ומשפט, ואשר רוח החירות והשוויון מתסיסה אותם (את היהודים, ד"ב) מאז ומעולם

כלומר: בלטמן טוען שדינור בעצם התכוון שנחקור ג'נוסייד באופן כללי, ("לעשות צדק ומשפט") ולא את שואת עמנו באופן פרטי.

בהמשך נראה למה בדיוק מתכוון בלטמן בכוונו ל"גישות חדשות בחקר השואה".

עמדתו זו, על כל פנים, מובילה סנטימנט רווח ב'הארץ', המבטא מיאוס מהתמקדות מפעל המחקר וההנצחה בשואת היהודים, התמקדות שהיא לאומית ויהודית מדי, במקום לנקוט ב"גישות החדשות בחקר השואה", כלומר להתייחס אל השואה כאל מאפיין מסוים בלבד בתוך תופעת הג'נוסייד האוניברסלית באשר היא, תופעה שישראל מגלה סימנים שגם היא נגועה בה.  

כפי שהסביר ב'הארץ' יומיים לפניו רוגל אלפר:

עמדת בלטמן, לפיה את השואה צריך לחקור כפי שחוקרים מקרי ג'נוסייד אחרים שאירעו במהלך ההיסטוריה, אינה חדשה, בטח לא מעל דפי 'הארץ'. מה שחדש הוא טענתו, שהתרכזות 'יד ושם' בחקירת וזיכרון שואת היהודים, היא בבחינת כישלון בהגשמת יעודו של המוסד.

כלומר: בשלב הקודם הוא טען שאת השואה צריך להפסיק לחקור בראיית אסון היהודים במרכזה, ובשלב הזה הוא מתקדם צעד נוסף, וטוען שזה היה יעודו של 'יד ושם' מלכתחילה, והתעקשותו להתרכז ביהודים היא בבחינת כישלון בהגשמת יעודו. 

אלא שעיון קצר בחוק זיכרון השואה והגבורה יד ושם התשי"ג 1953, מראה שבלטמן, בפשטות, משקר.

חלק המהות בחוק מחולק לשניים: 1. למען זכר מי מוקם המוסד, 2. מה תפקיד המוסד ומה הוא מוסמך לעשות במסגרת מילוי תפקידו.

החלק הראשון מכיל 9 סעיפים. כולם עד אחד נוגעים ליהודים בלבד ולחסידי אומות העולם שהצילו אותם, אף לא אחד מהם מזכיר את תופעת הג'נוסייד, גם לא ברמז קל ועקיף.

החלק השני מכיל 7 סעיפים, גם הם נוגעים כולם ליהודים ולחסידי אומות העולם שהצילו אותם, ולהם בלבד. גם בהם אין שום רמז, ישיר או משתמע, לחקירת ג'נוסייד באשר הוא.

בלטמן רשאי לסלוד מהחלטת המדינה לייחד את 'יד ושם' לעיסוק בלעדי בהיבט היהודי. הוא אינו רשאי, וכמוהו עורכי 'הארץ' שמפרסמים את השקר הזה, להציג את אמונתו זאת כיעוד שהוגדר למוסד, יעוד שבהגשמתו הוא כושל.

אגב, זהו אותו בלטמן שקיבל במה ב'הארץ' לקבוע ש"התהליך שעברו חיילים גרמנים, ששירתו בקרב אוכלוסייה שאותה ראו כנחותה מהם, הוא בדיוק אותו תהליך שעוברים חיילים ישראלים בשטחים", שההתנגדות של ממשלת ישראל לקליטת המסתננים האפריקאים היא במהותה אידיאולוגיה נאצית, ש"שלטון הליכוד הצליח, ממש כפי שהצליח המשטר הנאצי, לחסל את האינטואיציה הקיומית הבסיסית של המעמדות הנמוכים", ועוד ועוד פנינים.

האם יש למישהו רעיון לאילו מחוזות של "גישות חדשות בחקר השואה" מעוניין בלטמן לקחת את 'יד ושם'?

תגובת דניאל בלטמן:

הבנת הנקרא היא תכונה חשובה לעורך אפילו של סמרטוטון. לא כתבתי שחוק יד ושם מדבר על מקרים אחרים של ג׳נוסייד. הבאתי מדבריו של דינור שאמר כי מטרתו של יד ושם להנציח את הטרגדיה היהודית ברוח השאיפה לצדק ושיוויון שאיפיינה את הקורבנות היהודים. ללמוד לקרוא נכון חשוב לפני שכותבים ביקורות. אבל ממילא תכתוב מה שתרצה