'הארץ' מציג באהדה אמנית המתארת את חיילי צה"ל כחולדות העולות מהביוב לכבוש את העולם

רבות הדרכים לצמצם את מושג האנטישמיות ולרוקנו ממהותו, וביום שישי האחרון בכתבה במוסף 'הארץ' על האמנית הישראלית לשעבר יעל ברתנא, נוכחנו בעוד אחת מהן.

כמעט לכל אורך השיחה בין המראיינת שני ליטמן לברתנא, החיה בגרמניה ומזכירה בחיוך שהיא "מגדלת נין של נאצי", בנה של בת זוגה שסבה היה נאצי בכיר, פלירטטו השתיים עם נוכחותם הבולטת ואף המובלטת של האוטו אנטישמיות וההיקסמות מהנאציזם, בעבודותיה של ברתנא.

על אף התכנים הקשים של דבריה ועבודותיה, האהדה של ליטמן לברתנא מובהקת. היא מתארת אותה כ"אחת היוצרות הישראליות הבולטות והמצליחות בעולם האמנות הבינלאומי", ומתרפקת על "יצירתה האמנותית והקולנועית החדשנית ופורצת הדרך, על עיסוקה הנחוש והאמיץ בנושאים שנויים במחלוקת המקדמים דיאלוג והתבוננות ביקורתית, ועל תרומתה הרבה לקידום האמנות הישראלית ועולם האמנות העכשווית הבינלאומי" כפי שנכתב בנימוקים לאות יקירת בצלאל שקיבלה לאחרונה.

וזאת על אף סרטה (ה"מרהיב" לטעמה של ליטמן), "מלכא גרמניה", המרוצף לכל אורכו ברפרנסים מלב התרבות, המיתולוגיה והפנטזיה הגרמאנית והנאצית, ואשר בשיאו, כמיטב התעמולה הנאצית, מגיחים חיילי צה"ל כחולדות מתוך חורי הביוב ורצים ברחובות ברלין חבושים בקסדות ועוטים דגל ישראל לכבוש את הרייכסטאג, להחליף את שמות הרחובות מפרידריכשטראסה וחבריו, לרחובות התקומה, העצמאות והכובשים, ולגרש ממנה את תושביה הגרמנים ברכבות.

כן כן, קראתם נכון. "יצירה אמנותית וקולנועית חדשנית ופורצת דרך".

וכאילו כדי להוסיף התרסה על התרסה, מפרסם 'הארץ' בכתבה בחדווה ובהבלטה צילום עצמי של ברתנא מחופשת לצלמת קולנוע נאצית בהשראת לני ריפנשטאל, מתוך מה שליטמן מכנה "סדרת תמונות יפהפיה", אותה סירב להציג המוזיאון היהודי בברלין בטענה לחוסר רגישות מוגזם.

תגובת ליטמן לברתנא על כל אלה: "לי זה נראה כמו התייחסות לשני סוגים של אתוס כוחני, אולי חיבור בין הפנטזיה הנאצית לזו של הציונים".

"אז זה מה שרצית לומר", שואלת אותה ליטמן, "לדבר על החיילים היודו־נאצים?"

"לא באופן ישיר." מיתממת ברתנא. "את רוצה להוציא ממני דברים חד־משמעיים, אבל אני אוהבת שאנשים יוצאים מהתערוכה ואומרים, אבל מה היא רוצה."

"אני קוראת לזה ציונות על סטרואידים", מוסיפה ברתנא תוך שהיא מדגימה מופת של אוטו אנטישמיות בהתייחסה לדימוי שיצרה על חיילי צה"ל העולים כחולדות מפתחי הביוב במטרה לכבוש את העולם כולו. "כבשנו פה, ונמשיך לכבוש. רציתי לשאול עד כמה זה מסוכן. השאלה אם הציונות והישראליות הן חלק בלתי־נפרד מהצורך לכבוש. זה יכול לנבוע מפעולות של הישרדות, נקמה, מימוש פנטזיה"

לעמימות הזו, בהצגת תכניה של ברתנא כנתונים לפרשנות, יש תפקיד: עצם קיום הריאיון נוטף האהדה, בצירוף ההמלצות החמות ודוגמאות מעבודות האמנות הקיצוניות ביותר של ברתנא, הוא טכניקת העיתון להחדיר אל השיח רעיונות וביטויים מתועבים ובלתי נסלחים, אנטישמיים ואף נאציים במובהק, בטענה שערורייתית ומיתממת לפיה הדימויים האלה אינם חד משמעיים.

בביקורת טלוויזיה שפרסמה בגיליון הבא, בראשית השבוע, ליגלגה ליטמן על "התעמולה הישראלית שמאשימה את כל העולם ומפעלי הגלידה שלו באנטישמיות", בעקבות החלטת בן אנד ג'ריס להפסיק את פעילותה בישראל.

אנטישמיות, ליטמן, היא להחיל על ישראל דין נפרד, מפלה לרעה, לעומת כל יתר החברות בעולם הכובשות ומשעבדות עמים וארצות ומפרות זכויות אדם עשרת מונים יותר מהנטען כלפי ישראל.

אנטישמיות היא גם לתת אכסניה אוהדת להצגת חיילי צה"ל כחולדות העולות מהביוב במטרה פנטסטית לכבוש את כל העולם. אבל אם את לא מבינה את כל זה לבד, דבר כבר לא יביא אותך להבנה הזו. תהיי בריאה