'הארץ' מציג: מתודת השקר המאוחר

תחת הכותרת "זה הזיכרון הפוליטי שלי", נטענה ב'הארץ בסוף השבוע טענה חדשה וחמורה ולפיה, במהומות שפרצו ברחבי הארץ בחודש אוקטובר 2000, הרגה המשטרה את מי שתיארה הכותבת, חנין מג'אדלה, "13 בחורים מטובי בנינו". ולמה? "מפני שאנחנו פלסטינים".

נזכיר למי ששכח: "טובי הבנים" לא נהרגו רק כי הם פלסטינים, אלא מפני שהצטרפו מיוזמתם למתקפת טרור פלסטינית כוללת ומטורפת שכוונה כולה לרצח אזרחים המוני וחסר אבחנה.

13 ההרוגים נהרגו רובם ככולם תוך כדי חסימת כבישים, ניסיונות הצתת שוטרים, הצבת מחסומים בכבישים ראשיים וביצוע בדיקות לנהגים כדי לאתר את היהודים שבהם ולתקוף אותם, ניסיונות תקיפת ישובים יהודיים, הצתת אוטובוסים והצבת איום ממשי על חיי שוטרים ואזרחים יהודים, באמצעות ירי באש חיה וידויי אבנים, ברזלים ובקבוקי תבערה.

תוספת ופירוט ניתן לראות כאן, ביומן האירועים של ההתקוממות האלימה של ערביי ישראל באוקטובר 2000.

האם בונה 'הארץ' על הזיכרון הציבורי הקצר?

ל'הארץ' יש שיטה: בזמן אמת, כשלכולם ברור מה באמת קרה וכלי תקשורת נוספים מדווחים על האירוע, הוא מדווח לקוראיו בצורה יחסית קרובה לאמת. אבל בחלוף הזמן הוא משפץ לאחור את הסיפור, באופן שמאמץ את גרסת הפלסטינים, זו שבזמן אמת נדחתה על ידי המציאות.

לשם המחשה, רק בשבוע שעבר נקבע ב'הארץ' שאדמות מאחז 'אביתר' הן אדמות פרטיות של תושבי הכפר הפלסטיני ביתא, שנגנבו על ידי המתנחלים. אלא שמי שעקב אחרי סיקור הפרשה בזמן אמת, יודע היטב את האמת – האדמות הללו אינן אדמות פרטיות. תושבי ביתא לא הצליחו להציג אף מסמך בעלות, ואפילו לא הוכחה מצולמת כלשהי, שמי מהם עיבד לאורך העשור האחרון את הר הטרשים הקירח שעליו הוקם המאחז, (ולכן הן עומדות בפני הכרזה עליהן כעל אדמות מדינה, כפי שדיווח 'הארץ' עצמו בזמן אמת)

בהקשר זה זכור גם ביצוע נאה של העיתון מלפני כארבע שנים: טרוריסט מבוקש, מפקד חוליית טרור, נהרג כשפתח לפתע באש מתוך מחבוא על הכוח שבא לעצור אותו. בזמן אמת, כשהתקרית סוקרה בהרחבה בכל כלי התקשורת, דיווח העיתון גם אז על הפרטים המדויקים. כעבור שבועיים כבר תיאר את ההרוג כמי שהוצא להורג בגלל שתמך בחרם על ישראל והתנגד לתיאום הביטחוני, וגם בגלל שנמנה על הדור הצעיר של האינטלקטואלים הפלסטיניים.

מסתבר שכזה הוא הזמן. עושה את שלו.