'הארץ' משקר בנוגע לאדמות המאחז 'אביתר'

ביום שישי נקבעה ב'הארץ' עובדה, ולפיה "המאחז אביתר הוקם על אדמות הכפר ביתא", וכן שמדובר ב"אדמה גנובה שלא הושבה לבעליה".האם עובדה זו נכונה?

לא. כמו עוד אינספור "עובדות" שמתפרסמות ב'הארץ' על אודות הסכסוך, גם היא שקרית. הנה המצב לאשורו, שגם אם אינו מוצא חן בעיני מערכת 'הארץ', זה עדיין המצב ועליו צריך לדווח בהגינות.

לפי כל הסימנים, לא רק שאין כל הוכחה שאדמות המאחז, 95 דונם שטח טרשי ובלתי מעובד בראש גבעה סמוך לצומת תפוח, הן אכן אדמות פרטיות גנובות, הוכחה כזו, כלומר מסמכי בעלות או למצער הוכחה מצולמת שהשטח עובד בעשר השנים האחרונות, גם לא עומדת להופיע.

קרה דווקא ההיפך: למנהל האזרחי הוגשו תצלומי אויר המוכיחים שהקרקע לא עובדה לפחות לאורך עשר השנים האחרונות, מה שמונע כל אפשרות להכריז על הקרקע כפרטית.

על כן אין פלא שפניה של פלסטינים ליועמ"ש בדרישה שלא יאשר את המתווה לפיו המבנים שהוקמו במקום לא יהרסו, בטענה לבעלות שלהם על הקרקע נדחתה, והמבנים נותרו על תלם.

גם בקשה של גורמי ביטחון מהממשלה לפנות את המאחז, לא נומקה בכך שהוא הוקם על אדמות פרטיות, אלא "כדי למנוע הסלמה בגדה".

ולכן אך טבעי שכרגע, היות ובניגוד לקביעה השקרית שפורסמה ב'הארץ' לא מדובר על בנייה על אדמות גנובות, המדינה בוחנת את מעמד הקרקע, במטרה לוודא שאינו בבעלות פרטית, להכריז עליו כעל אדמות מדינה ולאשר את הקמת ההתיישבות היהודית עליו.

וכך אכן יהיה, אלא אם ישתנה לפתע המצב ותימצא הוכחת בעלות של הפלסטינים על השטח. אלא שכאמור, לפי כל הסימנים המצטברים, הוכחה תקפה לבעלות פלסטינית על האדמות, אינה בנמצא.

אפילו חגית עופרן מנהלת תחום מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו" נאלצה להודות שהסיכוי להוכיח בעלות על הקרקע אפסי, באומרה כי "אפילו אם שטח המאחז לא היה מעובד, ברור שמתנחלי המאחז פלשו לקרקע לא שלהם. את המקום הזה חייבים לפנות לפני שיהפוך לעוד התנחלות שקשה להזיז".

אבל למה ללכת רחוק? ביוני האחרון, כשעוד היו הדברים טריים בתודעת הציבור, הודה אפילו 'הארץ' בעצמו שבהיעדר תביעות בעלות או הוכחות לעיבוד השטח מצד הפלסטינים, פני הדברים להכרזה על הקרקע כאדמת מדינה.

יוצא אפוא שאם השטח לא היה מעובד, ואין עליו מסמכי בעלות, יתכן שמתנחלי המאחז אכן "פלשו לקרקע לא שלהם", אבל היא גם לא של הכפר הפלסטיני ביתא. היא של המדינה.

למה, אם כך, מתאר 'הארץ' לקוראיו תמונה שקרית של הסוגיה? האם הוא סומך על הזיכרון הציבורי הקצר ומשפץ לאחור את הסיפור, כך שיחפוף את הטענה הפלסטינית? אם כן, זו לא תהיה הפעם הראשונה של העיתון לנקוט בשיטה זו.