"הסביבה נגדו". מדוע פרש מואנס דאבור? התקשורת מציגה: חלוץ הנבחרת מואנס דאבור פורש באשמת החברה הישראלית הגזענית. השערוריה שהובילה לפרישה לא מוזכרת חנן עמיאור | 02.08.22 | מואנס דאבור במדי הנבחרת. צילום: רועי עלימה פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מותר לעיתונאים ישראלים לא לאהוב את פרישתו של החלוץ מואנס דאבור מנבחרת ישראל, פחות רציני כשהם מפרסמים מאמרים נמלצים, למשל בהארץ, (נדין אבו לבן), או בערוץ הספורט (פוראת נסאר) ובהם ביקורת חריפה על החברה הישראלית, האשמה בפרישת החלוץ בגלל גזענותה ובגלל שאינה מסוגלת "להכיר באחר – במעשיו וברצונותיו", או לתת לו "ללכת עם האמת שלו עד הסוף", אבל בלי להזכיר מהם אותם "רצונות" ומהי אותה "אמת". אם החברה הישראלית אכן כה גזענית, ודאבור הוא רק "אדם שנאמן למקצועיות שלו" ו"עצם בגרון לגזענים", מדוע שחקנים ערבים אחרים לא זכו לשריקות בוז רצופות לאורך שנה שלמה בכל פעם שנגעו בכדור במדי הנבחרת וגם אחרי שכבשו שערים לזכות ישראל? מדוע "הסביבה נגדו"? תעלומה. נפתור אותה למי שהיא מוחבאת ממנו. בפוסט שפרסם באינסטגרם בשלוש שפות, בעיצומה של מערכת שומר החומות וההתפרצות הערבית האלימה לרבות ההתפרעויות, ההצתות והלינצ'ים בעוברי אורח יהודים בערים המעורבות, בחר דאבור לתפוס דווקא את הצד של האויב וללבות אלימות באמצעות איומים על כוחות הביטחון, אותם תיאר "בני עוולה". דאבור ציטט פסוק מהקוראן ולפיו: "אל תחשבו שאלוהים לא רואה את עושי העוולה. יום יבוא והוא יתחשבן איתם". כשפרצה הסערה על דבריו החתרניים, סירב בעקשנות להתנצל או לחזור בו, רק הציע, בהבהרה שאינה התנצלות, את "האפשרות לדבר על הכל". "האשם העיקרי" בפרישתו אינה "החברה הישראלית", או "העדר הגזעני והמתלהם", כפי שכונה במאמר ב ynet, אלא דאבור בעצמו. התעקשות הקהל לסרב לקבל את העובדה שהוא ממשיך לייצג את ישראל במדי הנבחרת, אותה הביעו בשריקות הבוז הרצופות כלפיו לאורך שנה שלמה, עד שהבין סןף סוף את המסר, ראויה, נכונה ומעידה על חוש בריא של כבוד עצמי. לא אצלם הבעיה אלא אצל אותם אלה בתקשורת הישראלית, שמבחינתם עידוד האלימות האסלאמי של דאבור בעיצומן של פרעות ביהודים, הוא "הערכים והחינוך שקיבלנו בבית", או "האמת שלנו שאיתה צריך ללכת עד הסוף". אצלם הבעיה. וגם אצל העורכים שנותנים להם במה.
