התיתכן ברית אמריקנית סעודית ללא נורמליזציה עם ישראל?

ביום חמישי האחרון, 2.5, פרסם העיתונאי צבי בראל ב'הארץ' מאמר פרשנות נרחב תחת הכותרת:

סעודיה וארה"ב מכינות לעצמן נתיב עוקף ישראל

במאמר תיאר בראל מהלך אמריקני סעודי של כריתת ברית הגנה בין שתי המדינות, גם אם ישראל תסרב לקבל על עצמה את התנאים שדורשות ממנה ארה"ב וסעודיה לנורמליזציה.

ובלשון כותרת המשנה של המאמר:

שתי המדינות חוששות שהצלע השלישית להסכם המדובר תסכן את האינטרסים הביטחוניים שלהן משיקולים פוליטיים, ולכן הכינו לעצמן תוכנית חלופית במסגרתה שיתוף הפעולה ביניהן אינו מותנה בנורמליזציה של ישראל וסעודיה

מה שמוזר בכל העניין, הוא שלכל אורך הפרשנות, נמנע בראל מלציין שעקב ההודעה הנחרצת שפרסם יום לפני כן, ב 1.5, הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, כל הפרשנות שלו חסרת שחר.

וזאת כיוון שהסכם הגנה הדדי מהסוג שמכינות לעצמן ארה"ב וסעודיה, דורש 67 אצבעות תומכות בסנאט. כלומר הוא זקוק לשיתוף פעולה מסיבי מצד הרפובליקנים. אבל גרהאם, כאמור עוד קודם לפרסום הפרשנות של בראל, הבהיר שבהיעדר נורמליזציה עם ישראל בהתאם לדרישותיה הביטחוניות, האצבעות הרפובליקניות החיוניות לאישור ההסכם לא יינתנו.

כלומר – יכול להיות שארה"ב וסעודיה מכינות לעצמן נתיב עוקף ישראל, אבל הנתיב הזה חסום.

ואת הפרט השולי הזה, שאגב דווח ב'מעריב' יום קודם לכן, נמנעים בראל ועורכי 'הארץ' מלצרף לפרשנות.

ואם כך, מה בכלל שווה הפרשנות הזו?

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.