למי קראת אנטישמי?

נטשה מוזגוביה דיווחה היום ב"הארץ" כי אוניברסיטת ייל הודיעה על סגירת המכון ללימודים בין-תחומיים של האנטישמיות ("ייל סוגרת את המכון לאנטישמיות בעקבות טענות לליבוי איסלאמופוביה", 16.6.11). על פי הדיווח:

תקפו אנשי אקדמיה וחברי הקהילה המוסלמית בארה"ב את המכון, בטענה שהוא מלבה איסלאמופוביה וגזענות נגד ערבים.

המתקפה הגיע לאחר כנס שנערך במכון לפני כמעט שנה, בו חוקרים רבים התייחסו לבעיית האנטישמיות בעולם הערבי.

מוזגוביה פירטה:

אחד הדוברים בכנס היה איתמר מרכוס מארגון "Palestinian Media Watch", שנתפס על ידי רבים כארגון בעל אג'נדה אנטי-פלסטינית. מרכוס נשא נאום בנושא "תפקידה המרכזי של האנטישמיות הפלסטינית ביצירת הזהות הפלסטינית".

על פסקה זו יש לנו מספר הערות:

1. מי הם אותם "רבים" שתופסים את ארגונו של מרכוס כ"אנטי-פלסטיני"? מוזגוביה מצטטת בהמשך הידיעה רק את השגריר הפלסטיני בארה"ב אשר קרא להרצאתו של מרכוס "תעמולה גזענית". ברור שזה מה שהוא יגיד, מכיוון ש"מבט לתקשורת הפלסטינית" חושף את ערוותה של הרשות הפלסטינית. מי עוד נמנה על אותם "רבים" חוץ מהשגריר הפלסטיני ועיתון "הארץ"?

2. "רבים" תופסים את בצלם, עדאללה, קואליציית נשים בשחור, יש דין וגישה (בין השאר) כבעלי אג'נדה אנטי-ישראלית. אך הם מעולם לא הוגדרו כך בעיתון של מוזגוביה. לרוב ניתנת להם ההגדרה האובייקטיבית "ארגוני זכויות אדם" ללא אזכור שיש מי שחושב שיש להם אג'נדה אחרת.

3. "מבט לתקשורת הפלסטינית" בסך הכל מתרגם את המדיה הפלסטינית הכתובה והמשודרת ללא תוספות וללא סינונים. מסקנות הארגון לגבי מצב האנטישמיות ברשות הפלסטינית מתבססות אך ורק על דברי הפלסטינים עצמם, ולא על פובליציסטיקה או פרשנות של איתמר מרכוס.

4. לעצם העניין עצמו, כל מי שבאמת מבקש לדעת מהו המקור המשמעותי ביותר לליבוי אנטישמיות ב-    2011, יגיע למסקנה הבדוקה והמתועדת כי מדובר בעולם הערבי. בעבר כבר הבאנו מספר דוגמאות לדבר. העובדות הללו מובאות לידי הציבור (המתעניין) דווקא בזכות כנסים כמו הכנס הנ"ל, מכונים כמו המכון לאנטישמיות וארגונים כמו "מבט לתקשורת הפלסטינית". אפשר לקבור את הראש בחול ואפשר גם להשמיץ ולפקפק במי שחושף את התופעה, אבל כל זה לא ישנה את העובדות בשטח. והעובדות בשטח הן שהמרחב הערבי חשוף לאנטישמיות ממוסדת בקנה מידה שלא נראה כמוהו מאז שנות ה-30.