קמפיין הסרבנות בתקשורת – עידוד, ניפוח והסתרה

שער 7 ימים מיום שישי האחרון הוקדש לכתבת הזדהות, עידוד וחנופה לתנועת 'אחים לנשק'.

בכתבה דווחה גם גולת הכותרת של פעילות התנועה – מאמצה לפרק את צה"ל מכוחו באמצעות סרבנות המונית, להוציאו מכשירות ובכך לכפות על הממשלה שינוי מדיניות בנושא חקיקת הרפורמה המשפטית.

ראשי 'אחים לנשק' מצוטטים בכתבה כמי ש:

נאלצו להודיע על עשרת אלפים מילואימניקים שלא יתייצבו אם החקיקה תושלם

'ידיעות אחרונות' לא לבד בקמפיין. בזמן שמאמר המערכת של 'הארץ' תומך בסרבנות בגלוי ובמוצהר ואף מגדיר אותה כ"חובה אזרחית", מערכת חדשות 12 מעודדת את הקמפיין ודוחפת אותו בדרכים ערמומיות יותר, אותן חשף בטוויטר חייל מילואים בשם רוני איתן.

איתן שיתף את עוקביו בכך שביחידת המילואים שלו אין סרבנות, וצייצן אחר הודיע שבכוונתו דווקא כן לסרב. רכז הכתבים של חדשות 12 ראה את שני הציוצים, אבל הציע רק לסרבן להתראיין באולפן. איתן חשף את רכז הכתבים בפומבי ולעג לו, ובתגובה קיבל הודעה מחדשות 12 שגם הוא ירואיין.

הוא אכן צולם, אבל לחינם. בכתבה, בה רואיינו שני טייסים סרבנים ונציג תנועת 'אחים לנשק' המניעה את פרויקט הסרבנות, לא נשאר מקום אף לא למילה אחת שלו.

בנתונים מסוימים יכולה להיות הצדקה להחלטה למנוע מהציבור את המידע שבידי אותו רוני איתן, על כך שקמפיין הסרבנות לא מתרומם. למשל אם מדובר בקוריוז לא מייצג, שעה שהמצב לאשורו הוא שהצבא אכן מוכה מגפת סרבנות.

אבל לא זה המקרה כאן. למעשה, המצב לאשורו הפוך בתכלית, אבל התקשורת עושה כל מאמץ להסתירו מהציבור.

ראשית, נתוני אכ"א שפורסמו, המצביעים דווקא על עלייה בת 20% בהתייצבות למילואים כתגובה לאיומי הסרבנות, התומכים בטענה אותה הוחלט לא להביא לשידור.

שנית, מי שקרא את עיתונות הימין, ('מקור ראשון' במקרה זה) נוכח לדעת שלפי הודעת הרמטכ"ל גם אחרי החקיקה, הסרבנות אינה מצליחה להשיג את האפקט המתבקש והצבא עדיין כשיר.

שלישית, יש לשים לב לנסיגה המתמדת של קמפיין הסרבנות:

הקמפיין החל באיומים ברבבות סרבנים.

בשלב הבא הצטמצם לתוכנית "להגיע למחנה הקריה בתל אביב עם 20 אלף חתימות הקוראות לסרבנות"

ולבסוף, בכתבת השער המתמסרת והחנפה במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות' מיום שישי האחרון, ראשי 'אחים לנשק' מודיעים על 10,000 סרבנים, חיילי מילואים בהווה ובעבר.

יודגש: 10,000 חתימות סרבנים שאינן גלויות ואין כל אפשרות לדעת אם הן בכלל קיימות.

ורביעית, והחשוב מכל – בצד השני קרה בינתיים דבר רב משמעות:

בתגובה להודעת מתנגדי הרפורמה על החתמת 20 אלף סרבנים, פורסמה עצומה גלויה של חיילי מילואים המתנגדים לסרבנות שהציבה לעצמה יעד של 80 אלף חתימות והשיגה אותו בתוך כשתי יממות.

כלומר מול טענה בלתי מוכחת לעשרת אלפים סרבנים, פורסמה רשימה שמית של למעלה מ 80 אלף חיילי מילואים, פעילים ולשעבר אף הם, שגם אם הכילה פה ושם הטרלות שנועדו להגחיך אותה, עדיין היא מכילה למעלה מ 80 אלף חותמים, וקרדיט האמינות שלה זהה לקרדיט האמינות של אינספור עצומות הסרבנים שהתקשורת פרסמה באהדה ובהבלטה.

מהעצומה הזו התעלמה תקשורת הזרם המרכזי. חיפוש בגוגל מעלה שהיא סוקרה רק בשני כלי תקשורת משמעותיים: מקור ראשון וישראל היום.

אין בדברים משום טענה שבמערכים הרגישים אין סרבנות, אם כי כזו שלפי הרמטכ"ל גם היא עוד לא פוגעת בכשירות הצבא. אבל המספרים ברורים: קמפיין הסרבנות, אותו דוחפת התקשורת, בנסיגה ולא משיג את יעדיו. לעומתו צמח קמפיין עוצמתי ומקיף לאין שיעור של התנגדות לסרבנות. את שתי האמיתות האלה מסתירה התקשורת מהציבור.