שובה של מתודת השקר המאוחר

להארץ יש מתודה מתוחכמת להנדסת תודעה ולהשרשת שקרים בשיח, ושמה 'מתודת השקר המאוחר'.

בזמן אמת, כשלכולם ברור מה באמת קרה וכלי תקשורת נוספים מדווחים על האירוע, הוא מדווח לקוראיו בצורה יחסית קרובה לאמת. בחלוף הזמן, כשהציבור מתחיל לשכוח מה בדיוק קרה, מגיע זמנו של השקר.

כך למשל מעמד אדמות המאחז אביתר: בזמן אמת, נאלץ 'הארץ' להודות שמדובר באדמות מדינה. בחלוף הזמן, הופכות לפתע אדמות המדינה שאיש לא הצליח להציג מסמכי בעלות עליהן, ל"אדמה גנובה שלא הושבה לבעליה".

או גרסתו המתפתחת של העיתון לגבי הטרוריסט באסל אל אערג': בזמן אמת נאלץ 'הארץ' לדווח אמת: מדובר במפקד חוליית טרור חמושה שנהרג אחרי שפתח באש על הכוח שבא לעוצרו. בחלוף הזמן הוא מתואר בעיתון כמי שהוצא להורג רק בגלל שתמך בחרם והתנגד לתיאום הביטחוני, ואף "נמנה על הדור הצעיר של האינטלקטואלים הפלסטיניים".

בסוף השבוע האחרון שוב הדגים 'הארץ' את השיטה, הפעם בנוגע להתפרעויות הפלסטינים בהר הבית בחודש מאי האחרון.

בזמן אמת, כשההתפרעויות התרחשו מול העיניים ודווחו בכל כלי התקשורת, נאלץ גם 'הארץ' להודות בהן.

עבר מספיק זמן מאז מאי 2021, הזיכרון הציבורי נוח ללישה, וחנין מג'אדלה, אחת הכותבות הקבועות בעיתון, מתייצבת למשימה: במאמר שפרסמה בעיתון על שימוש השב"כ באמצעי מעקב טכנולוגיים, ההתפרעויות כבר מוכנסות למירכאות מזלזלות, משל מעולם לא התקיימו. ובלשונה:

אני נזכרת איך במאי אזרחים ערבים רבים ואקראיים קיבלו מסרונים מאיימים מהשב"כ לטלפונים הניידים שלהם, בטענה שהשתתפו ב"התפרעויות" במסגד אל־אקצא, כדי לעורר בהם פחד ואימה

כלומר ה"התפרעויות" כלל לא היו התפרעויות, אלא רק טענה ישראלית להתפרעויות, טענה שהגיע הזמן ללגלג עליה.

ובכן, לא. בתחילת מאי התפרעו בהר הבית אלפי פלסטינים. הם אגרו במסגדים סלעים וזיקוקים, התעמתו עם שוטרים, פצעו אותם, ירו בהם זיקוקים, יידו אבנים על הכותל ואין לדעת מה עוד היו עושים, אלמלא נבלמו בידי המשטרה.

יכול היה העורך להחזיר למג'אדלה את המאמר ולבקש ממנה להוריד את המירכאות מהמילה התפרעויות. העורך לא עשה את זה, כי גם הוא חלק ממתודת השקר המאוחר.