שקר מחאת השפחות "מחאת השפחות", המסוקרת באינטנסיביות בתקשורת הבינלאומית, היא תעמולת כזב המוציאה למדינת ישראל שם רע ומאשימה אותה בחולשה קריטית דווקא בנושא בו לכולנו כישראלים יש רק במה להתגאות חנן עמיאור | 30.04.23 | שקר אנטי ישראלי מתועב מצד הנשים הכי פחות שפחות בעולם. "מחאת השפחות" (צילום: פלאש 90) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס בגיליון יום שישי האחרון של 'מעריב', קבע העיתונאי רן אדליסט ש"מחאת השפחות" היא המחאה החשובה ביותר כרגע, בגלל שמצב הנשים בישראל עומד להיות גרוע כמו מצב הנשים באיראן, כמובן באשמת "משטר הדיכוי העתידי בחסות ה"רפורמה"". לפי אדליסט, "המבנה המשטרי המתוכנן מעניק לשכבת הפקידות הרבנית ולמשמרות הצניעות מטעמם ובעצם לכל פרחח אמוני ברחוב אמצעים "חוקיים" לדיכוי נשים." ולכן, "המאבק להפלת ממשלת דיכוי הנשים הוא כמו מלחמת החיג'אב של נשות טהרן שמאיימת על משטר האייתולות". האמנם יש אמת בטענת אדליסט בפרט ובטענת "מחאת השפחות" בכלל? נתחיל מהמצב כרגע, לפני הרפורמה: לפי מדד המגדר 2022, הסוקר את מצב זכויות הנשים בישראל לאורך שנים, ניכרת השתפרות קבועה של 18% מאז תחילת המדידה ב 2004 במצב זכויות הנשים בישראל. שיפור קבוע של יותר מאחוז בכל שנה. על כן אין פלא שגם לפי מדד עדכני של freedom house לשנת 2023' הנשים בישראל "השיגו שוויון משמעותי בחברה הישראלית". עוד יצוין שגם מבחינת האלימות והביטחון האישי, ישראל היא אחת מעשר המדינות הבטוחות ביותר בעולם לנשים, ובניכוי בעיית רצח הנשים על רקע "כבוד המשפחה" בחברה הערבית, ישראל היא מתמודדת רצינית על תואר המדינה הבטוחה בעולם לנשים. עכשיו, משהוסכם שמצב זכויות הנשים בישראל לפני הרפורמה טוב מאד ורק הולך ומשתפר, נותר לבדוק מה ברפורמה המוצעת מאיים על זכויות הנשים. והתשובה היא שכלום. אף לא מילה אחת בהצעת הרפורמה, כולל בגרסתה הראשונית והמרחיבה, שזה מכבר ירדה מהפרק. הרפורמה המקורית הציעה את התיקונים הבאים: שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים הוצאת סמכות ההכרעה מידי היועצים המשפטיים הבלתי נבחרים והעברתה לידי נבחרי הציבור אותם הם משרתים הגבלת יכולת בית המשפט העליון לפסול חוקים ביטול עילת הסבירות חקיקת פסקת התגברות אף לא אחד מהם נוגע לזכויות נשים ובוודאי שאינו מאיים עליהן, לא במישרין וגם לא בעקיפין. על כן אין פלא שכשנדרש אדליסט לתקף את טענתו, צירף למאמרו שתי "הוכחות": הראשונה – אמירה של הרב יצחק יוסף בשיעור בבית כנסת לפני 7 שנים, לפיה נשים צריכות לכבס ולבשל. השנייה – שו"ת אינטרנטי בו נשאל רב אלמוני בשם אוריאל טויטו "למה רק אישה יפה מרחיבה דעתו של בעלה ולא גם איש יפה מרחיב דעתה של אשתו", עליה השיב שהגבר זקוק "לקשר הטבעי שבין איש ואישה כדי לשמור את האיזון בין התביעות החיצוניות הגוזלות מן האדם את הטבעיות שלו". ובכן, בכל הכבוד לרבנים המוזכרים, אין לאמירותיהם שום קשר לטענה השקרית של אדליסט. "מחאת השפחות", המסוקרת באינטנסיביות בתקשורת הבינלאומית, היא תעמולת כזב המוציאה למדינת ישראל שם רע. היא מאשימה את ישראל בחולשה קריטית דווקא בנושא בו לכולנו כישראלים יש רק להתגאות. כי הנתונים מדברים בעד עצמם: רוב מוחלט של נשות העולם, ובתוכן גם רוב מוחלט של תושבות הדמוקרטיות הליברליות ברחבי העולם, יכולות רק להתקנא ברמת הביטחון האישי ובזכויות הפוליטיות והחברתיות מהן נהנית האישה הישראלית.
עזוב חנן, השקר הגדול יותר הוא שקומץ נשים (ואני בטוחה שגם גברים) קובע לכלל הנשים מה נכון עבורנו ומה אסור לנו. כיצד אני יודעת? שהרי קואליציית הימין נבחרה ב64 מנדטים, וכידוע בישראל יש מעל 50% נשים, לכן בהכרח ישנן נשים שבחרו ביודעין את הרשימות שבקואליציה ובתוך כך את הערכים אותם הן מייצגות. ואמנם אין לי ביסוס בשלוף אבל להרגשתי גם מדובר ברוב הנשים שבחרו בקואליציה הזו ובערכיה. הגב
המחאה הזאת מתחילתה ועד סופה וכמו כן התגובות אליה מערבבות באופן ישיר בין שני דברים: 1. הרפורמה המשפטית והכוח שהיא מעניקה לממשלה על פני בתי המשפט. 2. האופן שבו ינוצל הכוח הזה. אין ספק שהרפורמה המשפטית עצמה לא פוגעת בזכויות נשים. אם בממשלה יהיו אנשים נאורים שלא ינצלו לרעה את הכוח אז לא תהיה פגיעה בנשים. אולם בממשלה/קואליציה יש אנשים רבים עם דעות חשוכות שאין לאף אחד ספק שהם מעוניינים לבצע שינוים שיפגעו רבות בנשים. המסקנה ברורה: בממשלה יושבים אנשים חשוכים. תתן להם כוח רב והם יפגעו בנשים. זה ההקשר של מחאת השפחות כפי שאני מבין אותה. הגב
יישר כח לכותב. אנחנו מתמודדים עם שטיפת מוח – מה שכמבן לא מאפשר להפעיל את ההגיון ולנתח עובדות. המצב המעולה של הנשים בישראל נובע ממסורת ישראל המכבדת את הנשים (ומכבדה יותר מגופו) ומסליגה לאלימות הגב
אני אהיה לרגע פרקליטת השטן, ועל אף תמיכתי ברפורמה, אציין שמה שמפחדים ממנו בשמאל, למיטב הבנתי, הוא הטווח הארוך, ובייחוד הפחד שהשינוי הדמוגרפי לטובת הדתיים יביא בסופו של דבר דתי או חרדי לכס ראש הממשלה. ואותו ראש ממשלה דמיוני, אי שם בעתיד, יחוקק חוקים ברוח היהדות והמסורת, ובגץ לא יוכל לפסול אותם. הגב