ארגון "בצלם": שנה נוספת, דו"ח נוסף, וכלום לא השתנה

תמר שטרנטל

 

ארגון “בצלם” עשה זאת שוב. פעם נוספת הוא הצליח לשטות באמצעי התקשורת הגדולים וגרם להם להאמין שהוא באמת ספר את האזרחים הפלסטיניים שנהרגו במהלך 2007, בעוד בפועל, הוא לא עשה זאת כלל. הארגון, המצוטט לעתים קרובות, מציג עצמו בתור ארגון זכויות אדם המוקדש לתיעוד אינטנסיבי של ההתנהלות הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה כדי לחנך את הציבור ולעודד פעילות פוליטית. ואולם התיעוד לכאורה ממשיך לסבול מפגמים מהותיים, והם זוכים להתעלמות תכופה מעיתונים שמקבלים את טענות הארגון בעיניים עצומות.

יש לציין שאת ארגון “בצלם”, בחלקו הגדול, מממנות ישויות אירופאיות ממדינות כמו גרמניה, בריטניה, אירלנד, הולנד, דנמרק, נורבגיה, ושוויץ, וכן קרן פורד והקרן החדשה לישראל.

חלק מהטענות המטעות ביותר שמעלה הארגון כלולות בניתוח הסטטיסטי השנתי של מקרי מוות פלסטיניים. “בצלם” מציין, בהודעה לעיתונות ב-31 בדצמבר 2007, שבמהלך 2007 הרגו כוחות הביטחון הישראליים 373 פלסטינים וש"כ-35%  מהם היו אזרחים אשר לא היה להם חלק בלחימה בעת שנהרגו". טענות אלה דווחו ללא השגות ב"ניו יורק טיימס", "הגרדיאן" הבריטי, ובמקורות רבים נוספים.

למרות ההצהרה בהודעתם לעיתונות על שיעור האזרחים בהרוגים, המידע של “בצלם” אינו מחלק את ההרוגים הפלסטינים לחמושים ולאזרחים. לפעמים הרשימה המפורטת של הארגון מסווגת הרוג כאחד ש"השתתף בלחימה בעת שנהרג" או ש"לא השתתף בלחימה בעת שנהרג". חשוב לציין שההרוגים אשר נמנים עם הקבוצה השנייה אינם בהכרח אזרחים, מפני שייתכן מצב שבו חמוש לא נהרג בדיוק בזמן שבו הכין מטען או ירה על חיילים. נוסף על כך ”בצלם” כמעט אינו מציין את דבר השתייכותם של ההרוגים הפלסטינים לארגוני טרור, עובדה שמונעת מהקוראים לדעת בוודאות  מי אזרח ומי אינו אזרח.

כמו ב-2006, קאמרה ביצעה סקירה פרטנית של המידע של “בצלם” לחודשים נובמבר ודצמבר 2007. התוצאות הראו מספר רב של סתירות וטעויות, שחלקן היו המשך ישיר של השיטות החשודות מהשנה שעברה, הכוללות זלזול במידע סותר ממקורות ישראליים וערבים בעניין המעורבות של פלסטינים בפעולות אלימות בעת שנהרגו, ואי-ציון שיוכים לארגוני טרור.

היו גם בעיות חדשות. לדוגמה, ישראל מואשמת במותו של ילד בן 11 שנהרג בעימותים אלימים בין פתח לחמאס, בעוד “בצלם” משמיט את הריגתם של שני פלסטינים, שלפי מקורות פלסטיניים היו חברים בגדודי חללי אל-אקצה אשר ניסו להסתנן לשטח ישראל.

במהלך נובמבר ודצמבר 2007, “בצלם” מזהה 92 פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית וברצועת עזה. מתוכם 57 (62%) מזוהים כהרוגים שהשתתפו בלחימה  ו-23 (25%) מזוהים כהרוגים שלא השתתפו בלחימה. השאר – 12 (13%) לא סווגו לכאן או לכאן.

ממצאי 2007 – תקציר

הסקירה המעמיקה שביצעה קאמרה על ההרוגים בנובמבר ובדצמבר מראה עד כמה הסיווג של “בצלם” אינו אמין.

ישנם שישה הרוגים אשר ”בצלם” טען שלא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו, אבל מקורות אחרים – ישראליים וערבים – מדווחים שאכן הם השתתפו בלחימה (פעיל חמאס א-נג'אר, נהרג ב-20 בנובמבר; מוחמד פאווזי מוחמד אבו חסנין, נהרג ב-27 בדצמבר; האחים א-נבהין, נהרגו ב-9 בנובמבר; מוחמד סלאח, נהרג ב-5 בדצמבר; מאג'ד מטר, נהרג ב-6 בדצמבר).

נוסף על כך, ישנם שלושה הרוגים פלסטינים נוספים שלא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו, אבל “בצלם” התעלם מהשתייכותם לארגוני טרור: האשם עיין עבד אל-עזיז אבו ח'דורה, נהרג ב-4 בנובמבר, ושני חברי כוחות הביטחון של חמאס (ש”בצלם” מכנה אותם "שוטרים"), שנהרגו ב-18 בדצמבר.

ישנם עוד שני קציני ים של חמאס ש”בצלם” לא ציין את השתייכותם לארגון, אבל הם סווגו כפלסטינים שלא השתתפו בלחימה.

ל-11 ההרוגים הללו יש לצרף את האשמת השווא ש”בצלם” תולה על ישראל בנוגע למותו של ילד בן 11. הפחתת 12 הרוגים אלו מ-23 ההרוגים שסווגו כפלסטינים שלא השתתפו בלחימה מלמדת כי מדובר ב-12 אזרחים פלסטינים הרוגים (11 אחוזים) בחודשים נובמבר ודצמבר – פחות מחצי מהמספר ש”בצלם” מציין.

ניתוח מעמיק של כל המקרים הללו מופיע להלן.

כוחות הביטחון הישראלים מואשמים לשווא במותו של ילד

“בצלם” מאשים את ישראל במותו של ילד פלסטיני, שלמעשה נהרג בעימותים אלימים בין פתח לחמאס. לטענת “בצלם”, מחמוד איימן עלי אבו אל-וופה בן ה-11 נהרג ב-31 בדצמבר 2007 בח'אן יונס בידי כוחות ביטחון ישראליים בעת שלא השתתף בלחימה. ואולם, על פי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, לכוחות הישראליים לא הייתה יד במותו של אל-וופה. המרכז מדווח:

בנוגע לעימותים אלימים – המקרים הקשים ביותר היו בערך ב-18:30 ביום שני,31 בדצמבר 2007, כשעימותים פרצו בין עשרות תומכי פתח לתומכי חמאס בשכונת אל-אמל בח'אן יונס ליד מסגד אל-רחמה. שני הצדדים יידו אבנים, ונורו יריות.

שני אנשים נהרגו בעימותים. מחמוד שאכר אבו טהא, בין 58, נורה בבטנו ונהרג. מוחמד איימן אבו אל-וופה, בן 12 (כך במקור) נהרג לאחר שנורה בראשו (הודעה לעיתונות, 3 בינואר 2008).

(עדכון מאוקטובר 2008: מאז פרסום הכתבה, מחמוד איימן אבו אל-וופה סווג מחדש בארכיון “בצלם” כפלסטיני שנהרג בעימותים בין פלסטינים)

לוחם חמאס "לא השתתף בלחימה"

במקרה נוסף “בצלם” כותב כי מוחמד זכי ג'ומעה א-נג'אר, שנהרג ב-20 בנובמבר 2007 בח'אן יונס "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג בעת שהיה בחצר ביתו בעת שחיילים התפרסו באזור".

ואולם, חמאס טוען שא-נג'אר הוא פעיל בארגון, שנהרג בקרב. אתר החמאס בשפה האנגלית סופד לו:

בעוד אינתיפאדת אל-אקצה נגד הכיבוש ותוקפנותו ברצועת עזה נמשכת, גדודי עז א-דין אל-קסאם שולחים את מיטב אנשיהם למגרש המשחקים של המוות כדי להגן על אנשיהם מכל תקיפה של האויב […] היום, גדודי אל-קסאם מבכים את מותו של לוחם ג'יהאד: מוחמד זכי א-נג'אר.

לוחם הג'יהאד הפך לשאהיד בעת לחימה עם כוחות הכיבוש הציוניים באזור ח'וזעה, מזרחית לעיר ח'אן יונס.

התעלמות מהשתייכות ההרוגים לארגוני טרור

כמו ב-2006, “בצלם” כמעט אינו מביא בחשבון השתייכות לארגוני טרור של הרוגים. לפיכך, במקרים מסוימים, מחבלים זוכים לסיווג מטעה כ"פלסטינים שלא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו". השמטת דבר ההשתייכות לארגון טרור של הרוג ש"לא השתתף בלחימה בעת שנהרג" יכולה בקלות להטעות עיתונאים וחוקרים, והם עלולים להגיע למסקנה המוטעית שההרוג הוא אזרח.

לדוגמה, לטענת “בצלם”, מוחמד אחמד סולימאן אבו חסנין, בן 42, ומוחמד פאווזי מוחמד אבו חסנין, בן 30, נהרגו שניהם ב-27 בדצמבר 2007 “באל-בוריג' (מחנה פליטים), מחוז דיר אל-בלח, מירי טיל ממסוק". האחרון, לפי הדיווח, “לא השתתף בלחימה בעת שנהרג,” בעוד שמעורבותו של הראשון אינה מצוינת כלל. מידע נוסף מסופק על שניהם: “נהרג בעת שנסע ברכב עם קרוב משפחתו".

ואולם, סוכנות הידיעות הפלסטינית מען מדווחת ב-27 בדצמבר:

עוד תקיפה ישראלית נגד רכב במחנה הפליטים אל-בוריג' במרכז רצועת עזה שבו נסעו שלושה פעילים בגדודי אל-קודס. שניים נהרגו והשלישי נפצע.

דובר גדודי אל-קודס, אבו אחמד, מסר שההרוגים הם מוחמד אחמד אבו חסנין ומוחמד פאווזי אבו חסנין, שניהם תושבי מחנה הפליטים א-נוסייראת.

ולפיכך, משום מה, בעוד חוקרי “בצלם” החליטו לציין ששני ההרוגים הם קרובי משפחה, הם בחרו להשמיט את מעמדם בגדודי אל-קודס של הג'יהאד האיסלמי.

הסירוב לציין השתייכות לארגוני טרור מחלחל לקטגוריות אחרות בדו"ח של “בצלם”. הדו"ח מציין שב-17 בדצמבר 2007 נהרגו שישה אנשים בעיר עזה אבל אינו מציין אם הם השתתפו בלחימה. “בצלם” דווקא מציין שכל אחד מהשישה "היווה יעד להתנקשות”, אולם, שוב אינו מזהה את ההרוגים כחברי גדודי אל-קודס של הג'יהאד האיסלמי. מנגד, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם מציין את ההשתייכות לארגון טרור, ומדווח שאחד מהם, מאג'ד יוסף אל-חראזין, בן 35, הוא "מפקדם של גדודי אל-קודס".

בדומה, “בצלם” אינו מציין את השתייכותם לארגון טרור של נאסר ח'ליל ח'ליל אל-מסארעי, סאמי פדל חוסיין טאפש, וסלמאן מוחמד סלמאן יאסין, שנהרגו יחד ב-13 בדצמבר בעיר עזה. “בצלם” כותב שכל אחד מהם "נהרג בעת שנסע במונית עם שני חבריו" (אף אחד מהם אינו מסווג כפלסטיני שהשתתף בלחימה או שלא השתתף בה בעת שנהרג). ואולם, מקורות ישראליים ופלסטיניים כאחד מציינים שהשלושה היו חברים בארגון טרור. כפי שדיווח איברהים ברזק מסוכנות AP ב-13 בדצמבר:

כלי טיס ישראלים תקפו רכב בעיר עזה לאחר החשכה ביום חמישי, והרגו שלושה חמושים. כך מסרו בכיר בבית חולים פלסטיני והצבא הישראלי

הג'יהאד האיסלמי מסר שהשלושה היו חברים בארגון, אבל פלסטינים שזיהו את הגופות בבית החולים אמרו שהם השתייכו לחוליית פתח שיירתה רקטות קסאם על העיירה הישראלית שדרות כמה שעות קודם לכן. אישה אחת נפצעה קשה בתקיפה.

הרוג נוסף מהג'יהאד האיסלמי שאנשי “בצלם” בחרו להתעלם משיוכו לארגון טרור הוא האשם עיין עבד אל-עזיז אבו ח'דורה, שנהרג ב-4 בנובמבר בבית לאהיה. “בצלם” מציין שח'דורה "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג" ושהוא "נהרג בעת שהתקרב לאזור שבו נהרגו שלושה שומרי מפעל". ואולם, על פי דיווחים של סוכנויות הידיעות AFP הצרפתית ו-AP האמריקאית, ח'דורה הוא חבר בג'יהאד האיסלמי. לדוגמה, שאכר אבו אל-אוון מסוכנות הידיעות AFP כתב:

תקיפה ישראלית הרגה את באסים ח'דורה (כך במקור), בן 25, מהזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלמי ופצעה חמוש נוסף בארגון הקיצוני באותו אזור, כך מסרו עדים למקרה ורופאים בכירים.

בשני מקרים יוצאי דופן “בצלם” כן דיווח על השתייכות לארגון טרור –  עיסאם סעדי סבייח חמדאן וראמי חוסיין סעיד אבו א-רוס, שניהם נהרגו ב-28 בנובמבר בח'אן יונס. לגבי השניים, “בצלם” כותב: “לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. מידע נוסף: קצין במשטרה הימית של החמאס שהופצצה בתגובה לירי מרגמות לעבר ישראל".

בניגוד למקרה הזה, כשחברי כוחות הביטחון של חמאס האני נאג'ח מוחמד ברהום ומוחמד ח'אלד חסן א-שריף נהרגו בתחנת משטרה במחנה הפליטים רפיח ב-18 בדצמבר, “בצלם” מציין רק שהם היו "שוטר[ים]."

התעלמות ממידע ישראלי

בהמשך למגמה שנצפתה בשנה שעברה, “בצלם” עדיין מתעלם ממקורות ישראלים שמצביעים על המעורבות של פלסטינים בפעולות אלימות בעת שנהרגו.

לפיכך, בעוד מקורות ישראלים דיווחו שבני משפחת חסנין המוזכרים לעיל היו בדרכם לבצע פיגוע כשנהרגו ב-27 בדצמבר, “בצלם” התעקש שאחד מהם "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג" ולא סיפק אינדיקציה באשר למעורבות של האחרים. אבל, ע"פ עיתון הארץ  ב-28 בדצמבר:

מוקדם יותר אתמול, נהרגו שני אנשי ג'יהאד איסלאמי נוספים מפגיעת טיל, שנורה מכלי טיס של צה"ל, במכוניתם. גורם ביטחוני אמר שהשניים התכוונו לבצע פיגוע ("צה"ל התנקש בראש מערך ייצור הקסאם של הג'יהאד," עמוס הראל, יובל אזולאי).

כמו כן, כוחות הביטחון הישראליים מסרו שסאמי טאפש ושני חבריו, שנהרגו ב-13 בדצמבר בעת שנסעו במונית כמוזכר לעיל, ירו רקטות קסאם שפגעו בבית אישה בשדרות זמן קצר קודם לכן. כפי שעיתון הארץ דיווח ב-14 בדצמבר:

תושבת שדרות נפצעה אתמול בינוני מפגיעת רקטת קסאם בביתה. בתגובה תקף צה"ל ברצועת עזה ודיווח שהרג שלושה מחברי החוליה שירתה על העיר

רקטת הקסאם פגעה אחר הצהריים בביתה של עליזה עמר, בת 40, שנפצעה בינוני ופונתה לבית החולים "ברזילי" באשקלון.

זמן קצר לאחר מכן תקף חיל האוויר מכונית ליד העיר עזה. צה"ל מסר, שנוסעי המכונית היו מהחוליה שירתה את רקטת הקסאם לעבר שדרות. מהתקיפה נהרגו שלושה פעילים של הג'יהאד האיסאלמי – סאמי טפש, עימאד יאסין וחליל אל-מסארעה.

“בצלם” גם טען שהאחיםבילאל אחמד עליאן א-נבאהין (14) וג'יהאד עליאן מוחמד א-נבאהין (17), שנהרגו ב-9 בנובמבר במחנה הפליטים אל-בוריג', לא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו. אולם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP מדווחת:

הצבא הישראלי מסר שאחת מיחידותיו המוצבות לאורך הגבול עם מרכז רצועת עזה ירתה ביום שישי בשני פלסטינים "שזחלו לכיוון גדר המערכת, ככל הנראה כדי להניח מטען נפץ." (10 בנובמבר).

ועוד, “בצלם” כותב שמועתסם רפיק סאלח א-שריף בן ה-22, שנהרג ב-27 בדצמבר ברמאללה, "נהרג בעת שנהג במכוניתו, דקות ספורות לאחר שיצא מביתו". “בצלם” אינו מציין אם א-שריף השתתף בלחימה בעת שנהרג, אבל המידע שהוא מספק מצביע, כביכול, שההרוג לא השתתף בלחימה. לעומת זאת, מקורות ישראליים מציגים תמונה שונה לחלוטין של א-שריף, שומר ראשו של חבר הפרלמנט הפלסטיני אחמד קורייה:

בליל יום חמישי, צה"ל שלח צוות לפרבר של רמאללה, מקום ממשלתו של עבאס, כדי לעצור את אחד משומרי ראשו של קורייה, חבר בכוחות הביטחון הפלסטינים, אשר לפי צה"ל מעורב בפעילות אלימה נגד ישראל וסיפק אמצעי לחימה לחמושים אחרים.

“האיש פתח בירי לעבר החיילים, והם השיבו אש והרגו אותו,” נמסר מצה"ל.

בכירים בכוחות הביטחון הפלסטינים הכחישו ששומר הראש, מועתסם שריף בן ה-23 (כך במקור) ירה על חיילי צה"ל. קורייה, ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, לא מסר תגובה ("הארץ", 28 בדצמבר, 2007).

כמו כן בגדה המערבית, עפ"י “בצלם”, מוחמד זכי מוחמד קוזח "מבוקש. נהרג בעת שמסתערבים הפתיעו אותו בזמן שעמד ושתה קפה יחד עם חברים,” נהרג ב-25 בנובמבר בטול כרם. עפ"י הודעה לעיתונות של צה"ל, קוזח נהרג לאחר שניסה לברוח ממעצר".

בעת פעילות מעצרים במחנה הפליטים טול כרם, זיהה כוח צה"ל שני מבוקשים פלסטינים. כשהכוח קרא להם לעצור, השניים החלו לברוח מהמקום. הכוח ירה עליהם והרג את מוחמד זכי מוחמד קוזח, ופצע את המבוקש השני.

צה"ל דיווח שקוזח היה מעורב בתכנון פיגועים בעורף הישראלי ובהתקפות ירי ופצצות על חיילי צה"ל באזור טול כרם. קוזח גם טיפח קשרים עם חיזבאללה ועם ארגוני טרור אחרים.

הסיפור חוזר כשמדובר על מוחמד ח'ליל מוחמד סלאח, שנהרג ב-5 בדצמבר בבית לחם. “בצלם” דיווח שסלאח "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג,” והוסיף: “שוטר. נהרג כשהורה למסתערבים שנסעו ברכב מסחרי לעצור לבדיקה, ואלה פתחו לעברו באש". ואולם, על פי הודעה לעיתונות של צה"ל מאותו יום, השוטר היה מעורב בחילופי אש עם חיילים ישראלים: “אחה"צ, חמושים פתחו באש לעבר כוח צה"ל בזמן מבצע מעצרים בבית לחם. הכוח השיב אש לעבר החמושים וזיהה פגיעה בהם. לאחר המקרה, התברר שכוחות הביטחון הפלסטינים היו מעורבים".

ושוב, “בצלם” מציין שמאג'ד עווד מטר מטר, שנהרג יום לאחר מכן (6 בדצמבר) “לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג בעת שעסק בציד ציפורים בחברת אחיו וציידים נוספים שהיו במרחק של כקילומטר אחד מהגבול עם ישראל". ה"ג'רוזלם פוסט" מדווח ב-7 בדצמבר: “צה"ל מסר שפתח בירי לעבר שני אנשים ליד גדר המערכת לאחר שנצפו מניחים מטען נפץ". העיתון מציין שאחד נהרג והשני נפצע.

בנוגע לשני האחים ראאפת סלאמה עבדאללה אבו שר'ייבה וטלאל סלאמה עבדאללה אבו שר'ייבה מבית חנון, שנהרגו ב-23 בנובמבר 2007, “בצלם” מציין לגבי שניהם: "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג בעת שהיה בדרכו חזרה לביתו בזמן פלישה לאזור". ואולם, ישנם דיווחים עיתונאיים סותרים על האחים. פלסטינים עובדי בית חולים מסרו לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP סיפור שונה, כפי שדווח ב-24 בנובמבר:

שני פלסטינים נהרגו ע"י כוחות ישראלים במהלך הלילה בצפון רצועת כזה. כך נמסר ע"י מקורות פלסטינים מבית החולים ביום שבת.

המקורות מסרו ששני אחים בשנות ה-40 לחייהם, טלאל וראאפת אבו שרנה (כך במקור), ניסו לחצות את הגבול לישראל כדי לחפש עבודה.

הצוות הרפואי הפלסטיני סיפר לסוכנות הידיעות AP שהשניים התקרבו לגדר המערכת, ולא ציין שהם היו בדרכם הביתה, כפי ש”בצלם” טוען. איברהים ברזק מסוכנות AP מדווח ב-24 בנובמבר:

חיילים ישראלים הרגו שני גברים פלסטינים שהתקרבו לגדר המערכת המפרידה את עזה וישראל. כך נמסר ע"י צוות רפואי פלסטיני.

שני האחים, בשנות ה-40 לחייהם, הלכו קרוב למעבר גבול בין ישראל לעזה בליל שישי בשעה מאוחרת. תושבים מקומיים מסרו שהשניים ביקרו במקום לעתים קרובות, וחיפשו בטון ואמצעי בנייה אחרים כדי למכור אותם.

בהודעה מטעם הצבא נאמר שהשניים התנהגו בצורה חשודה ונורו כשנעו בחושך לכיוון חיילים ליד גדר המערכת – אזור שנמצא מחוץ לתחום לפלסטינים.

לבסוף, תמונה של סוכנות AFP של גופות ההרוגים מראה בבירור שהם עטופים בדגלי חמאס, עובדה שמעידה על השתייכותם לארגון – פרט ש”בצלם” משמיט לעתים קרובות, אף שהוא פרט מפתח בסיווג של הרוגים "אזרחים" ו"לא אזרחים".

בחלק מהמקרים המוזכרים לעיל קשה לקאמרה או לארגון “בצלם” לקבוע נחרצות אם האירועים קרו כפי שהכוחות הישראליים מתארים או כפי שהפלסטינים מתארים. למרות זאת, אין הצדקה להתעלמות הגורפת של “בצלם” ממקורות ישראליים. לכל הפחות, אם הדעות חלוקות לגבי נסיבות המוות, יש לארגון “בצלם” מחויבות לציין זאת.

שני מחבלים אינם מופיעים

“בצלם” אינה מציינת את מותם של שני פעילים בגדודי חללי אל-אקצה שנהרגו ב-20 בנובמבר. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם דיווח שהשניים נהרגו בעת שניסו להסתנן לישראל:

בערך בשעה 01:30, כוחות הכיבוש הישראלים המוצבים בגבול בין רצועת עזה וישראל, צפונית לבית לאהיה, פתחו באש על מספר חברים בגדודי חללי אל-אקצה (הזרוע הצבאית של הפתח), שניסו להסתנן מעבר לגבול. שני חברי הקבוצה נהרגו. בערך בשעה 11:30, כוחות הכיבוש הישראלים הודיעו לאיש הקשר הפלסטיני שיש שתי גופות צפונית לבית לאהיה. אמבולנס שנשלח למקום מצא את הגופות רק סמוך לשעה 16:00, מטרים ספורים מהגבול. כוחות הכיבוש הישראלים ביקשו מהצוות הרפואי לאסוף את כלי הנשק, שהיו סמוך לגופות, לשים אותם בשקית פלסטיק ולתת אותם לחיילים. שתי הגופות נלקחו לבית החולים כמאל אדוואן בבית לאהיה, שם זוהו כאחמד עלי אבו סיטה, 22, מח'אן יונס, וגווארה אחמד סאלח, 21, משכונת אל-זייתון בעיר עזה.

“בצלם” משמיט לחלוטין את הדיווח על סיטה וסאלח, שאין ספק כי היו מעורבים בלחימה בעת שנהרגו.

מבחן ליטמוס ע"ש אל-דורה

אם הניתוח הנ"ל ארוך או מעייף מדי לעיתונאי שזמנו קצר, או לקורא הספקן, הנה עובדה מהירה שצריכה להעלות סימני שאלה רציניים בעניין האמינות של “בצלם”, בכל מה שנוגע להרוגים פלסטיניים: הארגון עדיין מסווג את הילד מוחמד אל-דורה כפלסטיני שנהרג על ידי כוחות הביטחון הישראליים.

עדכון מ-2 בנובמבר 2008:

מאז הפרסום הראשוני של הדו"ח בספטמבר 2008, חלו כמה התפתחויות ראויות לציון.

1) זמן מה לאחר פרסום הדו"ח ב-4 בספטמבר 2008, במהלך המעיד לכאורה על הודאה בטעות, שינה “בצלם” בשקט את סיווגו של מוחמד איימן עלי אבו אל-ופה וציין כי הוא נהרג בידי פלסטינים. ואולם, הארגון לא פרסם הודעה על תיקון הטעות, שהייתה האשמת שווא של ישראל על מותו של הנער ב-31 בדצמבר 2007. ונוסף על כך, “בצלם” לא סיפק הסבר כיצד הטעות מצאה את דרכה לנתונים שלו.

2) סגן אלוף (מיל') יהונתן דחוח-הלוי, אשר שירת באגף המודיעין, פרסם ניתוח מלא של כל נתוני “בצלם” לשנת 2007. המחקר, שפורסם בעברית על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אימת את ממצאי קאמרה. ב-26 באוקטובר, 2008, עיתון "הארץ" פרסם מאמר מפי עמוס הראל על מחקרו של דחוח-הלוי בכותרת "מחקר: "בצלם" מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים". המאמר המלא מובא להלן:

הסיבות רבות ומגוונות. הירידה בעניין התקשורתי לנוכח התמשכות הלחימה בשטחים, השחיקה והעייפות של העיתונאים המסקרים והאיסור שהטיל צה"ל לפני כשנתיים על כניסת כתבים ישראלים לרצועת עזה. לכל אלה יש תוצאה מובהקת: כשכלי התקשורת בישראל מסקרים תקריות שבהן נהרגים פלשתינאים, הדיווח הוא בדרך כלל עניין של "גרסה מול גרסה". אם לא אירעה דרמה יוצאת דופן, תסתפק התקשורת בגרסה הרשמית הישראלית, שתטען בדרך כלל שההרוגים הם מחבלים, ולעומתה הגרסה הפלשתינית, שלא פעם תטען כי מדובר באזרחים חפים מפשע.


לתוך הוואקום שנוצר "במלחמת הגרסאות" נכנסים "מתווכי אינפורמציה": עיתונאים פלשתינאים וארגוני שמאל וזכויות אדם, שהבולט והמיומן שבהם הוא ארגון "בצלם". "בצלם" לא רק מספק עדויות מפורטות של עדי ראייה פלשתינאים (ולאחרונה גם צילומי וידאו, בעיקר של אלימות מתנחלים) אלא גם מפיץ דו"חות סטטיסטיים של מספר ההרוגים הפלשתינאים ומונה מי מהם היו מעורבים בלחימה. הסיכומים השנתיים של "בצלם" מתפרסמים בקביעות בעיתונות הישראלית. אבל חשוב מכך הם מתקבלים כתורה מסיני כמעט על-ידי התקשורת הבינלאומית והאו"ם.


מאמר שמפרסם היום "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה", בניהולו של ד"ר דורי גולד, מותח ביקורת חריפה על אמינות נתוני "בצלם". מחבר המאמר יהונתן דחוח-הלוי, סא"ל (מיל') ששירת באמ"ן, טוען שבדיקה יסודית של דו"חות "בצלם" חושפת "ליקויים רבים בעבודת איסוף המידע, השמטת פרטי מידע חיוניים, אי הכללת מידע רלוונטי, הטיה ומידע שגוי".


אולם, הוא כותב, בהעדר נתונים מפורטים שמפרסמת ישראל, "הבלעדיות הופכת למהימנות. כאשר ישראל הרשמית אינה מממשת את זכותה להתגונן מול יריביה ומבקריה היא מעניקה להם את הזכות לקבוע את 'האמת ההיסטורית' גם אם זו אינה נכונה או מטה את הנתונים באופן מגמתי".

אין לטעות בזיהוי האידיאולוגי של דחוח-הלוי. אף שאינו חבר במפלגה כלשהי, הוא כותב בקביעות באתרים המזוהים עם הימין. ב-2001, בעודו באמ"ן, חיבר מסמך שבו האשים את ערפאת ובכירי הרשות שיזמו במכוון את האינתיפאדה השנייה ומעולם לא התכוונו להגיע לפשרה אמיתית עם הציונות. שאול מופז העניק לו את "פרס הרמטכ"ל לכתיבה בענייני צבא וביטחון". באחרונה, לצד חקר האיסלאם הקיצוני, עסק באינטנסיוויות בניתוח מהומות הגדר בבילעין ונעלין. ועם זאת, דחוח-הלוי הוא חוקר שיטתי ויסודי של הצד הפלשתיני וראוי לשים לב לטענותיו באשר לטיב המידע שמספק "בצלם".


ב-2007 מנה "בצלם" 373 הרוגים פלשתינאים. ספירת השמות, לפי דחוח-הלוי, מעלה שמופיעים שם 380 הרוגים. אלה מחולקים לקטגוריות (195 השתתפו בלחימה, 119 לא השתתפו בלחימה ו-66 ללא קטגוריה. כלומר, לפחות 31.3% מההרוגים הם אזרחים לא מעורבים). דחוח-לוי, שבדק דיווחים בעיתונות הפלשתינית, אתרים של הרשות, עיריות ומועצות וכן הודעות על שיוך ארגוני מצד ארגוני הטרור, מגיע למסקנות אחרות לגמרי.


לטענתו, הגדרת "בצלם" ל"השתתפות בלחימה" מחמירה מדי. היא לא כוללת פעילי טרור שלא נמצאו בקו החזית הראשון, שחוסלו מהאוויר בנסיעה, שהובילו תחמושת או שירתו במנגנוני הביטחון. כך, על שישה פעילי הארגון הקיצוני "צבא האיסלאם", דווח שהם "תושבי עזה, שנהרגו בעת שנסעו ברכב במרכז העיר".


הניתוח של דחוח-הלוי מציג נתונים שונים בתכלית: לדבריו, מבין 119 הפלשתינאים, שלטענת "בצלם" לא השתתפו בלחימה, 55 היו פעילי טרור (ואחד פעיל במנגנון הביטחון הלאומי של הרשות), 60 היו אזרחים לא מעורבים ושלושה כלל לא נהרגו בפעילות ישראלית. מתוך 66 "חסרי הקטגוריה" הוא מצא 60 פעילי טרור ושישה אזרחים. הסיכום שלו: 66 אזרחים הרוגים (17.5% ולא 31.3%). דחוח-לוי מפנה אצבע מאשימה גם כלפי מערכת הביטחון וההסברה הישראלית, שאינם אוספים ומפרסמים באופן שיטתי נתונים על הלחימה ואינם קוראים תיגר על נתוני "בצלם".


בתגובה לדברים נמסר מ"“בצלם”" כי פרסומיו מתבססים על "תחקירי שטח והצלבה עם מקורות שונים, בהם הודעות צה"ל. נכונות “בצלם” לפקפק בגרסת הצבא הביאה לחשיפת פרשיות הרג, עינויים והתעללות. “בצלם” מבהיר שהכללת פלשתינאי ברשימת ההרוגים אינה ראיה לחפותו או אשמתו. הדרך היחידה לברר את הסוגיה היא חקירה עצמאית ואפקטיבית. “בצלם” חשוף לביקורת קפדנית והוא מברך עליה. במקרים הנדירים שבהם התגלו טעויות, הן תוקנו מיד".

תגיות
הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

eighteen − 8 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים