אשה הופכת לבשורה

חנן עמיאור

האם מפעילה ישראל בעזה משטר ברוטאלי הכופה על אזרחים בדיקות רקמות לאימות של זהויותיהם (כפי שטוען 'הארץ'), או שעזתית אחת דורשת אשרת מעבר בטענה שהייתה פעם יהודיה ואינה מציגה לכך כל ראיה (כפי שטוענת המדינה)?

כותרת הגג בעמוד השער של 'הארץ' מיום ראשון, 3.3.13, לכתבה מאת עמירה הס, נוסחה כך:

ישראל בוחנת אם לערוך לישראלים החיים בעזה בדיקות גנטיות

וכך בגרסה המקוונת שהוצבה ככותרת ראשית באתר לכל אורך אותו הבוקר:

בבחינה: ישראלים החיים בעזה ייבדקו גנטית לאימות זהותם

על פי כותרת המשנה בעמוד הפנימי:

בכוונת משרד הפנים לחייב את האזרחים לעבור בדיקת רקמות לאימות זהותם, כתנאי להנפקת דרכון או תעודת מעבר

הנוהל, על פי כותרת המשנה בעמוד הראשי, "התגלה" בתשובת המדינה לעתירה שהוגשה נגדה. כוונת שלטון לחייב את אזרחיו בבדיקה כה פרטית כבדיקת רקמות, כדי לאמת את זהותם על ידי האמצעי הקיצוני והמוחלט ביותר שקיים, מהפכת קרביים ומעלה הקשרים אל הקשוחים והברוטאליים שבמשטרים.

עורכי 'הארץ' מובילים את הקורא באפו אל המחוזות השליליים ביותר האפשריים במגבלות הסיפור, בבוחרם את המילים שבכותרות: "משרד הפנים" (במשתמע: אותו ארגון ש"סניקי, ימני, פרימיטיבי, בעל המוניטין המפוקפקים של המתעמר הסדרתי ב"מהגרי העבודה" מאפריקה, בזוגות חד מיניים, בלא יהודים המבקשים אזרחות ובמי לא), מתכוון "לחייב אזרחים" (במשתמע: בכוח, נגד רצונם), "לעבור בדיקת רקמות" (במשתמע: בדיקה פולשנית, דורסת פרטיות), "לאימות זהותם" (במשתמע: מן הסתם הם משקרים לגבי זהותם, ולכן הצורך לאמתה), וכ"תנאי לקבלת דרכון" (במשתמע: נעמיד לכם תנאי משפיל וכוחני כדי לתת לכם מסמך שהוא זכות בסיסית של כל אזרח בכל מדינה, כלומר דרכון). הנוהל מעורר הרתיעה הנ"ל "התגלה" (במשתמע: נחשף לאחר שנעשו ניסיונות להסתירו, כפי שנהוג לגבי נהלים שראויים למחשכים יותר מלאורות).

במהדורה באנגלית, שגם בה פורסמה הכתבה, מנוסחת הכותרת כך:

Tissue tests planned for Israelis in Gaza who want to cross border

תרגום:

בדיקות רקמות מתוכננות עבור ישראלים בעזה, הרוצים לחצות את הגבול

על פי האנגלית, זה אפילו לא בבחינה, אלא כבר מנוי וגמור כי ההחלטה התקבלה וכי בדיקת הרקמות יוצאת לדרך.

"נוהל" של אדם אחד

מה תמים ולגיטימי מרצון ישראלים לחצות את הגבול, ומה פולשני ותוקפני מבדיקת רקמות? אלא שאז, כשהבושה במעשי המדינה כבר מאדימה את הפנים, והרושם הראשוני השלילי כבר נקבע ונחתם בטבעתם של עורכי 'הארץ', אין להשיב, גם לקוראי העברית ולא פחות חשוב מכך – לקוראי המהדורה באנגלית של העיתון, עולה מתוך הכתבה המלאה תמונה שונה בתכלית:

לא מדובר אלא במקרה אחד ויחיד של אישה תושבת עזה, הטוענת שהיא יהודייה מרחובות שהתאסלמה בהיותה נערה, לפני שנות דור, נישאה לתושב הרצועה ועברה לגור שם. עכשיו, כשהיא מבקשת לקבל דרכון ישראלי ואשרת מעבר, ועל רקע זרם גובר של בקשות תושבים מהרצועה להיכנס לישראל, היא מתבקשת להוכיח את טענתה לגבי עברה באמצעות בדיקת רקמות. בינתיים, מזה כמה חודשים, מעוכבת בקשתה להיכנס לישראל. מדובר במקרה אחד הנוגע לאשה אחת, כפי שמתברר מתשובת המדינה לעתירה שהגיש בעניינה ארגון "גישה", המוגדר בכתבה "המרכז לשמירה על הזכות לנוע".

הזכות לנוע? חצי אמת: מטרת ארגון "גישה", כפי שמופיעה באתר הארגון, אינה לרכז את השמירה על זכות התנועה האוניברסאלית, אלא "הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים, במיוחד תושבי רצועת עזה,מפני הסנקציות המגבילות את תנועתם ומפרות את זכויות היסוד שלהם". חזקה על אנשי הארגון שאם היה בידם עוד מקרה אחד שבו נדרשה בדיקת רקמות, היו מצרפים אותו לעתירה כדי להציג בכך תופעה מכוערת נוספת, פרי הבאושים של הכיבוש הישראלי. אבל אין. יש רק את העותרת אל-וחידי, פלסטינית בת קרוב לחמישים, שמבקשת להיכנס לישראל בטענה שפעם גדלה כנערה יהודיה ברחובות, אבל לא מצליחה לאמת את טענתה זו בשום אמצעי אחר.

סיפור שמספר סיפור אחד, זוכה לכותרת שמספרת סיפור אחר לגמרי. סומק הבושה בלחיים, מתחלף בסומק הכעס על המניפולציה הנוספת על חשבון הקורא התמים, הקורא בדרך כלל רק את הכותרות. בספרו 'עיתונות תחת השפעה', (בבל, 2001), כתב חוקר התקשורת ד"ר דניאל דור:

קוראי העיתונים הרגילים, שמקדישים מידי יום כמה דקות לקריאת העיתון, לעולם אינם קוראים את כל הכתבות המופיעים בעיתון מילה במילה. רובם המכריע של הקוראים, נוהגים 'לעבור על הכותרות' של העמודים הראשונים, כדי 'לקבל את התמונה הכללית'… יתרה מזאת, כותרות העמודים הראשונים מגבילות את אופני הפרשנות של הכתבות המופיעות בעמודים האחרים, גם עבור אותם קוראים בודדים המתעקשים לקרוא כל מילה בעיתון.

כך, במחי כותרת בעמוד הראשי של 'הארץ', הופכת פלסטינית עזתית שטענת הזהות המהפכנית שלה טעונה הוכחה, למייצגת תופעה מגונה, מוציאת שם רע ומחריגה את ישראל ממשפחת האומות הנאורות. רק בעיה אחת קטנה: התופעה עוד לא היתה ועוד לא נבראה.

הוסף תגובה

תגובה
שם
דוא"ל

eighteen + three =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים