מדוע אחוזי ההצבעה במגזר הערבי הגיעו ל-90% בשנות ה-50?

גדעון שביב

צבי בראל מלין על הירידה באחוזי ההצבעה בקרב המגזר הערבי, מ-90% ב-1955 ל- 57% ב-2013, אבל לא מספר (או לא יודע) מהי הסיבה בגינה אחוזי ההצבעה בשנות ה-50 היו כל כך גבוהים

 

בחירות בלוד, 2013 (פלאש 90)

בחירות בלוד, 2013 (פלאש 90)

 

הדיון בבג"ץ בנוגע להעלת אחוז החסימה בבחירות לכנסת, הוביל את צבי בראל להלין ב'הארץ' על יחסה של החברה היהודית-ישראלית לאוכלוסיה הערבית-ישראלית ("ערבים רעים וערבים פחות רעים", 31.12.14). כך כתב בראל בסרקזם:

מזל שבהרכב המורחב של בג"ץ ישבה גם השופטת אסתר חיות, שהציגה טיעון חד כתער. אין עילה לטעמה למנוע את העלאת אחוז החסימה, רק מפני שהערבים אינם מטריחים עצמם לקלפי. "למה שהבוחרים הערבים לא יצביעו בשיעור גבוה מ–50%? האם ציבור שבוחר להיות פסיבי בבחירות באמת יכול לבוא ולטעון להדרה?" השופטת שכחה רק לשאול מדוע הערבים הבטלנים הללו אינם משתתפים בשיעור גבוה יותר בבחירות. התשובה לכך ניתנה כבר בעשרות מחקרים, שהמכנה המשותף להם הוא מסקנתם של הערבים בישראל, כי לא יוכלו להשפיע על הפוליטיקה או לשפר באמצעותה את תנאי חייהם.

בראל מגבה את דבריו בנתונים:

[…] הדרתם המובנית של הערבים היא זאת שגרמה להם להתרחק מן המערכת הפוליטית, ולא הפסיביות – תכונה ערבית ידועה – היא שגרמה להדרתם. עובדה היא שבשנותיה הראשונות של המדינה, לפני שהתפכחו, נע שיעור השתתפותם בבחירות בין 90%, ב-1955, ל-82% ב-1965 […]

הנתונים של בראל נלקחו ככל הנראה ממחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה – "השתתפות, הימנעות והחרמה: מגמות בהשתתפותם של הערבים אזרחי ישראל בבחירות לכנסת":

 

graph

אלא שקריאת המחקר עד סופו מעלה דבר מעניין. המחקר אכן מייחס, בין היתר, את מגמת הירידה באחוזי ההצבעה בקרב האכלוסיה הערבית, לתחושה של ערביי ישראל כי אין להם השפעה אמיתית בפוליטיקה הישראלית. ובכל זאת, דווקא לאותם אחוזים מרשימים מהעשורים הראשונים של המדינה, אותם בחר בראל להציג, יש הסבר מפתיע למדי:

בשנות החמישים והשישים שיעור ההשתתפות של הערבים אזרחי ישראל היה גבוה עד מאוד – בין 90% (בשנת 1955) ל-82% (בשנת 1965). ההסבר המרכזי של נויברגר (1995) לשיעורי ההיענות הגבוהים באותן השנים היה שהמפלגה הדומיננטית דאז, מפא"י, ניצלה את המבנה המסורתי החמולתי של האוכלוסייה הערבית הנחשלת, ובאמצעות מנגנוני השליטה של הממשל הצבאי הפעילה על הערבים אזרחי ישראל לחץ להצביע למפלגות הלוויין שלה, דוגמת 'הרשימה הדמוקרטית של ערביי ישראל', 'חקלאות ופיתוח', 'שיתוף ואחווה' ו'קדמה ופיתוח'. כלומר בפועל אחוזי ההצבעה הגבוהים בשנים הראשונות לא נבעו מרצון להשתתף אלא מאימת השלטון הישראלי. (הדגש במקור)

כאמור, המחקר מצביע על סיבות שונות לירידה באחוזי ההצבעה של האוכלוסיה הערבית (מודעות לשוליות הערבים בפוליטיקה הישראלית, אכזבה מההנהגה הערבית, מחאה נגד המציאות הפוליטית והסכסוך הישראלי-פלסטיני וירידה כללית באחוזי ההצבעה כולל אצל היהודים), אבל דווקא שיא אחוזי ההצבעה בשנות ה-50 וה-60 – אותם מביא בראל כמייצגים את תקופת טרום "ההתפכחות" של ערביי ישראל – נבעו מסיבה שלא בטוח שבראל היה כל כך שמח לשתף, לו היה בודק מה מסתתר מאחוריהם.

 

הוסף תגובה

תגובה אחת

  1. גל

    אהיה פחות עדין מכם – לדעתי, בראל לא טיפש ולא חסר ידע. הוא מכיר היטב את הסיבות, וסומך שקוראיו לא יבדקו אותו.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

four × three =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים