מחבלים, יש מי שמתגעגע אליכם

טל רפאל

גדעון לוי מתגעגע לתושבי עזה שאנו, הישראלים, "לא מכירים". אז החלטנו להכיר והנה מה שגילינו: רוב גדול מבין האנשים בהם נזכר לוי בגעגוע, הם מחבלים שנהרגו בקרבות או כאלה שכלל לא נהרגו על ידי צה"ל

%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%9e%d7%aa%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%a22

זה שוב אותו הגעגוע. גדעון לוי (פלאש 90)

 

איש 'הארץ' גדעון לוי מתגעגע. "אני מתגעגע לעזה", כתב בשבת האחרונה, "למרות גורלה הנורא, לחופים, לנופים; לרוחם הנפלאה של התושבים שפגשתי עד לפני עשר שנים" ("מתגעגע לעזה", 24.11.2016).

על הילדים שנהרגו ברצועת עזה, הוא כותב:

הקורא הישראלי אינו יודע עליהם דבר. וגם אינו רוצה לדעת. בעבורו כל הילדים ההרוגים הם מחבלים, או כאלה שמחבלים הסתתרו מאחוריהם, כמיטב כזבי התעמולה הישראלית

בפסקה הבאה מפרט לוי למי בדיוק הוא מתגעגע ומונה את השמות אחד לאחד. לאור טענתו לפיה הקוראים הישראלים אינם יודעים דבר על ההרוגים, החלטנו לבדוק את השמות שציין. האם יתכן שלמעלה ממחצית "התושבים בעלי הרוח הנפלאה" אליהם מתגעגע לוי היו מחבלים שניסו לרצוח ישראלים, או כאלו שכלל לא נהרגו בידי צה"ל? בואו נבדוק את מושאי ערגונותיו של לוי, שם בשם, לפי סדר הופעתם:

  1. ביקור אצל שרידי משפחת אבו עודה: האב מוחמד, שבנו איסמעיל ובתו חנאן נהרגו מירי חיילים;

אירוע הירי עליו מדבר לוי, התרחש ב- 2/9/2006 במהלך מעצר שני פעילי חמאס שהיו מעורבים בביצוע פיגועי ירי והנחת מטעני חבלה.

ראשית, מוחמד אבו עודה, האב, נהרג אף הוא באותה תקרית, כך שהביקור לא ממש התרחש במתכונת שציין לוי (לוי ביקר בבית המשפחה פעם אחת לפני תקרית הירי, ופעם אחרת לאחריה, לאחר מות האב וילדיו).

שנית, מתגובת דובר צה"ל שהובאה בכתבתו של לוי עוד ב-2006, עולה כי "במהלך הפעילות נפתחה אש אשר כללה גם ירי טילי נ"ט אל עבר הכוחות, מבית בו הסתתרו המבוקשים. הכוחות השיבו אש למקורות הירי וזיהו פגיעה".

גם בכתבה שפורסמה אז ב-YNET נכתב אז כי "גורמים צבאיים הבהירו כי האב והבן היו חמושים וירו לעבר הכוחות".

אף באתר 'הארץ' דווח בזמנו על המקרה. גם שם נכתב כי חיילי צה"ל נתקלו בהתנגדות חריפה שכללה טילי נ"ט ונשק קל.  עוד נכתב בדיווח כי הבן, איסמעיל, היה "איש חמאס".

  1. דאם אל־עז חמאד, בת 14, הבת היחידה של אמה המשותקת, נהרגה מפגיעת טיל שירו טייסי חיל האוויר בבית השכן. דאם נהרגה בשנתה, מכורבלת בזרועות אמה. בצה"ל הסבירו, שזאת היתה התקפה על מנהרה;

לכאורה, בהקשר זה, מביא גדעון לוי גם את הצד של דובר צה"ל.

אלא שעיון בכתבתו של לוי מ-2006 מעלה, גם את יתר הדברים שצה"ל הסביר אז:

"הנערה דאם אל-עז חמאד לא שהתה בזמן תקיפת צה"ל במבנה שהותקף או אף בשכונה בה בוצעה התקיפה, אלא שהתה בביתה ונהרגה כתוצאה מתאונה שאירעה בו. ככל הנראה הרקע לתאונה זו אינו קשור לתקיפת צה"ל, שהתקיימה כאמור מאות מטרים מהמקום. כמו כן לא ניתן לקבוע כי מות הנערה נגרם באותו הזמן בו בוצעה תקיפת צהל".

  1. עבדאללה א־זאכ זיהה את חצי גופת בנו בחדר המתים לפי החגורה, במבצע "גן נעול". רק אחרי שצה"ל יצא, הוא מצא את החצי השני. מוחמד היה בן 14 ונקבר פעמיים;

על עבדאללה א-זאק, האב שאיבד את בנו, סיפק לוי עצמו פרטים נוספים בכתבה שכתב עליו ב-2006: הלב נכמר על מחבל בכיר ביותר. 30 שנות מאסר בשל עבירות ביטחוניות, שחרור במסגרת עסקת ג'יבריל, מאסר נוסף, וגירוש ללבנון יחד עם מגורשי החמאס, בהם איסמעיל הנייה, עבד אל-עזיז רנטיסי, מחמוד א-זהאר וסעיד אל סיאם.

ומה לגבי הבן, מוחמד עבדאללה אל זאק? על הנער ניתן לקרוא בהרחבה ברשימה שפרסם החוקר יהונתן דחוח-הלוי באתר News 1, בהתבסס על מקורות פלסטיניים. מדובר במחבל פעיל מאד, שמגיל צעיר שימש כסייען לפעילי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, כשנהג לפקוד את הפעילים בעמדות בהן היו מוצבים לאורך קווי המגע עם ישראל ולהעביר להם אספקה.

וכך כותב יהונתן דחוח-הלוי על נסיבות המוות של "מוחמד בן ה 14":  

ביום שלישי בבוקר (29.8.06) ביום השלישי לפעולת צה"ל בשג'אעיה יצא מוחמד כהרגלו לזירת הלחימה כדי לעזור ולסייע ללוחמים. בשעות אחר-הצהריים הלך מוחמד אל-זק עם "לוחם" פלשתיני ו"צלם" למשימת שיגור פצצת נ"ט מסוג RPG לעבר טנק ישראלי שהיה ממוקם בקרבת רחוב אל-מנסורה. השלושה אותרו ע"י אחד הטנקים ששיגר לעברם (בסביבות השעה 18:30) שני פגזים שהרגו אותם. 

  1. ד"ר נביל אבו סלמייה איבד את אשתו ואת שבעת ילדיו בהפצצת חיל האוויר;

ד"ר נביל אבו סלמייה, בכיר בחמאס, נהרג בעת פגישה שהתקיימה בבית מסתור, בינו לבין מוחמד דף ופעילים נוספים בחמאס.

בהודעת דובר צה"ל, שהובאה אף היא בכתבתו של לוי ב-2006, נכתב:

במבצע משותף של צה"ל והשב"כ בוצעה ב-12 ביולי לפנות בוקר תקיפה לעבר בית בצפון רצועת עזה. הבית שימש כמסתור לפעילים בכירים בזרוע הצבאית של החמאס, שיזמו והוציאו לפועל מעשי טרור וירי רקטות קסאם. בעת הפגיעה בבית עסקו הנוכחים בתכנון המשך הפעילות הצבאית של החמאס. בין הנוכחים נמצא גם מוחמד דף, שנפגע באורח לא ידוע

  1. חאלד והבה, תינוק בן שנה וחצי, מורדם ומונשם. אמו ההרה נהרגה וגם דודו. הם אכלו ארוחת צהריים לכבוד הדוד שבא מסעודיה כשהטיל של חיל האוויר פגע בביתם בחאן יונס.

במקרה הזה, מתגובת דובר צה"ל עולה שמדובר בפגיעה בשוגג, שהתבצעה תוך כדי תקיפת חוליית טרור שהייתה בדרכה לבצע פיגוע.

  1. האסונות של מרים ראלייה: ארבעת אחיה, שני אחייניה ונכדה נהרגו מהפגזת שדות התות שלהם. כמה חודשים אחר כך איבדה עוד אח, את גיסתה ועוד חמישה אחיינים באותם שדות תות, שבהם ביקרנו פעמיים.

גדעון לוי מזכיר פה שני מקרים:

א. ינואר 2005 – בני משפחת ר'אבן, נהרגים מידי מירי פגז מטנק. במהלך פעולת הצבא לאיתור משגרי מרגמות. על פי נתוני אתר בצלם, הם לא השתתפו בלחימה.  

ב.יוני 2006 – שבעת בני משפחת ראליה, שנהרגו בפיצוץ על חוף הים בבית להייה. כזכור, תחקיר של צה"ל קבע כזכור שהם לא נהרגו מאש צה"ל. היו שלא קיבלו את תוצאות התחקיר. באתר 'בצלם' לדוגמא, נכתב כי לעניין בני משפחת ההרוגים "נסיבות הפיצוץ אינן ידועות".

נזכיר, כי בנוסף לתחקיר, באותה עת נודע שבת המשפחה שנפצעה בתקרית, אילהאם ראליה, סיפרה שאביה נגע בחפץ לפני הפיצוץ בחוף הים, אם כי צויין שמידת המהימנות של המידע בלתי ברורה. במאמר שכתב ב-2009, ביקר עיתונאי 'הארץ' אמיר אורן את מקבלי ההחלטות על כך שגנזו את ההודאה של אילהאם שזיכתה את ישראל.

  1. כמובן חמדי אמן, חמדי שלי. בקיץ 2006 הוא איבד את אמו, אשתו ובנו מטיל ממטוס של חיל האוויר שפגע במכוניתו, שקנה באותו בוקר. בישראל דיווחו, שזה היה סיכול ממוקד. 

למרבה הצער במקרה הזה מדובר באזרחים, שנורו במהלך פעולת התנקשות במוחמד דחדוח, בכיר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, שנחשב לאחד המומחים לייצור רקטות "אל-קודס".

לסיכום:

מבין שבעת המקרים שמציג לוי:

ב-3 מקרים מדובר במחבלים – פעיל חמאס ואביו שירו על חיילי צה"ל (איסמעיל ומוחמד אבו עודה), בכיר בחמאס (נביל אבו סלמייה), ופעיל ג'יהאד, בנו של טרוריסט, שנורה בעת שיגור פצצה (מוחמד אל זאק).

ב-2 מקרים, לפי צה"ל, הפגיעה לא נגרמה מפעילותו (דאם אל עז חאמד ובבני משפחת ראליה).

ב-3 מקרים הפגיעה התרחשה, למרבה הצער, בשוגג תוך כדי התקפת מטרות אחרות (חאלד והבה ובני משפחתו של חמדי אמן). לפי נתוני 'בצלם' גם בני משפחת ר'אבן עונים להגדרה.

האם אלו המקרים המייצגים את "רוחם הנפלאה של התושבים"?

גדעון לוי שוהה בחו"ל, תגובתו תתפרסם כאן כשתתקבל

תגיות
הוסף תגובה

תגובה אחת

תגובה
שם
דוא"ל

19 − 7 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים