מערכת 'הארץ': מטרותיהם של הטרור האסלאמי בפריז והטרור הפלסטיני בישראל שונות

מערכת 'הארץ' אינה רוצה שהציבור בישראל "ישאב להשוואה מיותרת וגזענית" בין הפיגועים בפריז לפיגועים בישראל. במאמר המערכת ("לשמור על ערכי התרבות", 15.11) מבקשים עורכי 'הארץ' לבדל את הפיגועים הפלסטיניים, (הנובעים מסיבות שניתן להבין, אם לא להצדיק,) מהפיגועים בפריז, (הנובעים מסיבות שלא ניתן לקבל ובוודאי שלא להצדיק.) הנה תמצית הנימוק:

פיגועי הטרור שמבצעים פלסטינים לא נועדו להעניש או לחבל בתרבות. הם נובעים מתסכול, מהעדר אופק כלכלי ומדיני ומתנאי החיים הקשים תחת הכיבוש הישראלי. יש לעמוד על הבחנה זאת, ולא להישאב בעקבות האירועים הקשים בפריז להשוואות מיותרות וגזעניות

אין עוררין על כך שהסיבות לפיגועים הפלסטינים אכן כוללות את כל הסיבות שהוזכרו במאמר המערכת של 'הארץ'. אולם האם ניתן לטעון ביושר אינטלקטואלי שהסיבות לטרור הפלסטיני אינן  כוללות, ממש כמו הטרור האסלאמי בפריז, גם את הרצון ל"העניש" או "לחבל בתרבות"?

הטרור הפלסטיני, כידוע, לא התחיל בשנת  1967 ובכיבוש הישראלי שסתם את הגולל על האופק המדיני והכלכלי והרע את תנאי החיים. הוא החל הרבה קודם, משחר הציונות, ואם מקשיבים לפלסטינים בעצמם, מוצאים שהרצון להעניש ולחבל בתרבות הישראלית, תופס מקום מרכזי בין הסיבות לבחירתם בטרור. עיון במסמכי היסוד של הארגונים הפלסטינים המשמעותיים, מעלה שבעיניהם הסכסוך רחב יותר, וכולל מאבק ברעיונות יותר עמוקים ועקרוניים מהכיבוש הישראלי ותנאי החיים תחתיו. הנה למשל סעיף 13 מאמנת החמאס:

יוזמות, ומה שקרוי פתרונות של שלום וועידות בינלאומיות, עומדים בסתירה לעקרונותיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית. חילול חלק כלשהו של פלסטין הוא חילול המכוון נגד חלק מן הדת. הלאומיות של תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חלק מדתה. על כך התחנכו חבריה

סעיף 28 של האמנה מאפיין את הציונות גם בפגיעה בתרבות הפלסטינית-איסלאמית:

הפלישה הציונית היא פלישה זדונית. אין היא נרתעת מלהשתמש בכל השיטות, ולהשתמש בכל האמצעים השפלים והבזויים להשגת מטרתה… הם שואפים לקעקע חברות, להרוס ערכים, להשחית את המצפון, לקלקל את המידות ולהכחיד את האסלאם. [הציונות עומדת מאחורי סחר הסמים והמשקאות האלכוהוליים לכל סוגיהם למען ייקל עליה לשלוט ולהתפשט ….

אל נא נשכח להזכיר לכל מוסלמי שכאשר כבשו היהודים את העיר הקדושה בשנת 1967, עמדו על סף מסגד אל אקצא והכריזו לאמור "מת מוחמד, וזרעו כולם נשים ". ישראל, ביהדותה ויהודיה קוראת תיגר על האסלאם ועל המוסלמים"

למרות האמירות הקשות כנגד הציונות והיהדות,  האמנה גם טוענת שהיהודים יוכלו לחיות בשלום (רק) תחת שלטון האיסלאם, אך גם כאן מתגלה שאיפתה "לחבל" בתרבות הישראלית.  שותפות לרצון להקמת מדינת הלכה מוסלמית  על חורבות התרבות הישראלית, גם תנועות אחרות כגון ה'גיהד האיסלאמי.

אבל לא מדובר רק בזרמים הקיצוניים.  גם בתוך אמנת אש"ף החילונית, ניתן לראות בבירור כי ה"כיבוש" – בין אם הגדרתו כיבוש יו"ש ועזה ובין אם הגדרתו כיבוש הארץ כולה –  איננו הסיבה היחידה בשמה הם פנו להתנגדות אלימה. סעיף 20, לדוגמה, שולל את הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית:

סעיף עשרים:
הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם יחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית, היהדות, כדת שמימית (היינו של התגלות) אינה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים.

סעיף 22, ממשיך באותו קו, ומסביר כי הציונות היינה תנועה גזענית אימפריאליסטית:

סעיף עשרים-ושנים:
הציונות היא תנועה מדינית הקשורה קשר אורגני באימפריאליזם העולמי והיא עוינת לכל תנועות השחרור והקידמה בעולם. היא, תנועה גזענית קנאית בהוויתה; תוקפנית, התפשטותית-התיישבותית במטרותיה; היא פשיסטית-נאצית באמצעיה. ישראל היא מכשיר התנועה הציונית ובסיס אנושי (בכוח אדם) וגיאוגרפי לאימפריאליזם העולמי. היא משמשת נקודת התבססות וקפיצה, כדי להלום בתקוות האומה הערבית לשחרור, לאיחוד ולקידמה.

מאמר המערכת של 'הארץ' מזהיר את הישראלים שלא להגיב "מהבטן" להתקפות הטרור, ולא לזנוח את העמדות ההומניסטיות בהתמודדות עם הטרור. באותה מידה יש מקום להיזהר גם מפני השוואות שטחיות בין טרור לטרור, תוך התעלמות מהזרמים המחשבתיים העמוקים והיוקדים, הקושרים גם קושרים בין האירועים.