'הארץ': הפלסטינים מתנגדים לקיומנו בגלל המשיחיים בישראל

תחת הכותרת "להכיר בהפסד, כדי שהפלסטינים יכירו בנו", משרטט הלל שוקן ב'הארץ' את מה שהוא רואה כמתווה שיוביל לפריצת דרך מדינית ולדו קיום יציב בין ישראל לפלסטינים.

ובלשונו: "אופק מדיני חדש במזרח התיכון".

ואיך תפרוץ ישראל את דרכה אל האופק המדיני החדש ואל השלום?

קל. לפי שוקן, אגב אחיו של מו"ל העיתון עמוס שוקן, זה יהיה כשתעשה ישראל את זה:

על ישראל להגדיר את ביטול ההתנגדות של הפלסטינים לקיומה כמטרת העל האסטרטגית של מדיניותה – ולא על ידי גירושם

כלומר, לפי המהלך שבונה שוקן במאמרו, יש סיבה לכך שהפלסטינים מתנגדים לקיומה של ישראל, וזו הסיבה:

התנועה המשיחית בישראל המקווה להשיג, "בעזרת השם", את המטרה באמצעות גירושם של כל הפלסטינים משטחי הרצועה והגדה

ואיך תשנה ישראל את מהלך ההיסטוריה ותשיג את מטרת העל של "ביטול ההתנגדות של הפלסטינים לקיומה"?

גם כאן לשוקן פתרון קל:

ישראל תיאלץ להכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית וריבונית, ולקיים מו"מ עם כל הנהגה שיבחרו על סיום הסכסוך על בסיס החלטות האו"ם והיוזמה הסעודית

ובכן, שום דבר ממה שכותב שוקן אינו נכון. לא הגדרת הבעיה, לא המכשול לפתרונה ולא הפתרון שהוא מציע.

הכל הזיות מנותקות מהמציאות של אדם שוגה באשליות שאינו מכיר מושגי יסוד בתולדות הסכסוך. ומכיוון שאינו מכיר, נכיר לו:

מזה למעלה ממאה שנה, כחצי יובל לפני הופעת היוזמה הסעודית, מתנגדת התנועה הלאומית הערבית בעיקשות ובתקיפות לעצם קיומה של ישראל.

ניתן לתארך את ההתנגדות לעצם קיומה של ישראל להצהרת בלפור, לה התנגדו ערביי הארץ בכל תוקף, אבל עוד עשרות שנים קודם לכן הבהירו הפלסטינים בדרך המאפיינת אותם, כלומר טרור ברברי וחסר אבחנה, שלא יסכימו להתבססות הציונות.

לכן אין שום קשר בין התנגדות הפלסטינים לקיומה של ישראל, ליוזמה הסעודית לפתרון הסכסוך.

"התנועה המשיחית בישראל" שקיוותה במשך השנים לפתור את הבעיה על ידי טרנספר, מעולם לא צברה השפעה פוליטית. מי שכן השפיע על הפוליטיקה של הסכסוך מהצד הישראלי, היו ממשלות העבודה והליכוד שדווקא כן הציעו פתרון באמצעות פשרה טריטוריאלית ולא באמצעות גירוש, אבל סורבו פעם אחר פעם.

מה שמביא אותנו ל"החלטות האו"ם והיוזמה הסעודית".

שוקן לא יודע שכל המשאים והמתנים לשלום התנפצו בדיוק על סלע חוסר נכונותם של הפלסטינים להכיר בעצם הקיום של ישראל.

הם סירבו להכיר בישראל, והם התעקשו על סעיף נוסף ביוזמה הסעודית, לו ישראל מעולם לא הסכימה ולעולם גם לא תסכים, משום שהוא יביא לחיסולה המהיר והוודאי.

והסעיף הזה הוא ההתעקשות על זכותם של כל צאצאיי וצאצאי צאצאיי פליטי 48', מיליוני פלסטינים, לשוב לבתיהם בתוך ישראל, לקבל בחזרה את אדמותיהם ולהתאזרח בה.

כלומר:

שוקן מעלה אוטופיה דמיונית לפיה הפלסטינים מסכימים להכיר בקיום ישראל בתנאים מסוימים (לא נכון),

בורא אובייקט קש ("התנועה המשיחית בישראל") שרק הוא מונע את האוטופיה מלהפוך למציאות, (גם לא נכון),

ומציע כפתרון אימוץ מתווה ל"אופק מדיני חדש", שמשמעותו חיסול ישראל.

וממה אמור להתחיל כל המהלך הנבער והמטופש הזה?

מהצעה שישראל "תכיר בהפסד" שלה במערכה הנוכחית, כדי שבתמורה יכירו הפלסטינים בזכותה להתקיים.

איך מודפס דבר כה נחות ומביך?

טבח חמאס בעוטף והתמיכה הנלהבת של רובה המוחץ של החברה הפלסטינית בו, ניפצו מהיסוד את כל תפיסת מציאות הסכסוך שמקדם העיתון מזה שנות דור.

ההלם ב'הארץ' כה עמוק והמבוכה כה רבה, שכל הגיג המציע היגיון פנימי בהתמודדות עמו, מתקבל מיד לדפוס. גם אם הוא מגדל קלפים תלוש, חסר מושג ומגוחך