'הארץ': ישראל אשמה שאין עסקה

ביום רביעי 10.4, פרסם עמוס הראל ב'הארץ' פרשנות שכותרתה "נתניהו נמנע מהחלטה — ומעכב עסקת חטופים"

הכותרת כידוע לוכדת את לב העניין, אבל גם בתוך הפרשנות חזר הפרשן הביטחוני של 'הארץ' על הקביעה:

קשה להתרשם שנתניהו קיבל החלטה אסטרטגית בזכות עסקה. ייתכן שהמצב הוא בעצם הפוך — בחסות הלחצים, נתניהו נמנע מהחלטה שיכולה לעלות לו במחיר פוליטי לא מבוטל.

כלומר, לא רק שהמעכב של עסקה לשחרור החטופים הוא נתניהו, יש גם מניע – חשבונות מכוערים של הישרדות פוליטית, על גבם של החטופים המופקרים לגורלם.

אבל האם חמאס אכן רוצה עסקה ונאלץ להמתין עד שנתניהו יפתור לעצמו את בעיותיו הפוליטיות עם מפלגות הימין בקואליציה שלו ויסכים סוף סוף לחתום עם חמאס?

זה לא בדיוק המצב, בלשון המעטה.

ראשית, הפלסטינים אומרים דברים ברורים לגבי נכונותם לעסקה וגם הם, כפי שמודה גם עמוס הראל בעצמו, במגמת הקשחה.

לפי הצהרותיהם, ה"עסקה" היחידה העומדת על הפרק היא כניעה מוחלטת של ישראל. (הפסקת המלחמה, נסיגה מוחלטת מהרצועה, חסינות לאנשי חמאס, שיקומה המלא של הרצועה, החזרת התושבים לצפונה),

וכל זאת כלל לא בתמורה לחטופים. רק תמורת הסכמת חמאס להיכנס למו"מ על מה שהם מכנים "עסקה מכובדת", שאת קווי המתאר העתידיים שלה הם בכוונה מותירים בערפל.

מה גם שאת תנאי היסוד האמריקני לעסקה עתידית, שאף היא חלקית, פסל חמאס על הסף, כשהכריז שכלל אין ברשותו 40 חטופים חיים בקטגוריה שהציעו האמריקנים. (נשים, קשישים, חולים ופצועים)

על סמך ההיכרות המוקדמת עם החשיבות העליונה שמייחס חמאס, בצדק מבחינתו, לחטופים ישראלים חיים בידיו, נותר רק לשער במידה רבה של ביטחון שאותה "עסקה מכובדת" מבחינתו, אינה בהכרח כוללת את הסכמתו לשחרור כל החטופים ואפילו לא את רובם.

ולמרות כל זאת, ישראל הולכת ומתגמשת, (למשל בנכונותה לאפשר חזרת תושבים לצפון הרצועה במספרים משמעותיים) בעוד חמאס הולך ומתקשח.

אז מי אשם שאין עסקה?