'הארץ' מציג: עוגת שכבות של שקרים

ב'הארץ' מודאגים מהתקדמות מבצע החיסון השלישי. מאמר המערכת של העיתון מזכיר את דברי מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, הקורא להפסקת המבצע במדינות העולם הראשון, על מנת לתת הזדמנות למדינות עניות לחסן את תושביהן מפני הקורונה.

המסקנה המעשית של 'הארץ' צפויה למדי: ישראל צריכה להשתמש בחיסונים שברשותה לחיסון תושבי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה.

בשעה שמספר המתחסנים במנה שלישית [מקרב הישראלים] כבר נושק למיליון, ברשות הפלסטינית 13% בלבד מכלל התושבים חוסנו במנה אחת ורק 9% קיבלו שתי מנות חיסון. בעזה המצב גרוע אפילו יותר. לישראל יש את הכוח והאפשרות לדאוג לחיסון הפלסטינים.

חיסון האוכלוסייה הפלסטינית הוא לא רק צו מוסרי וכורח אפידמיולוגי לצורך הבסת המגפה; הם חוזרים בפעם המי-יודע –כמה על השקר שישראל מחויבת לכך באופן חוקי:

[ישראל] גם מחויבת לעשות זאת על פי סעיף 56 באמנת ז'נבה הרביעית, שקובע כי חובתו של הכובש "להנהיג ולהפעיל את אמצעי המגן ואמצעי המנע הדרושים כנגד התפשטותן של מחלות מידבקות ומגפות".

וכך, 'הארץ' אפה עוגת שכבות בה שקר אחד מונח על משנהו, לצורך הכפשת ישראל. נפרק אותם בזה אחר זה.

ראשית, הטיעון לפיו ישראל מחויבת לכל פסיק באמנת ז'נבה הרביעית שנוי במחלוקת עזה ויש בו קשיים לא מבוטלים. אך כאן שקרי 'הארץ' רק מתחילים. זהו הציטוט המלא מתוך סעיף 56 באמנה:

על הכוח הכובש מוטלת החובה להבטיח ולשמר, תוך שיתוף פעולה עם הרשויות הלאומיות והמקומיות, את מוסדות ושירותי הבריאות ובתי החולים, בריאות הציבור וההיגיינה בשטח הכבוש, בדגש על הנהגת והפעלת אמצעי מגן ומניעה הדרושים כנגד התפשטותן של מחלות מידבקות ומגפות.

ההדגשה שלנו. ולמה הכוונה ב"שיתוף פעולה עם הרשויות הלאומיות והמקומיות"? הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מסביר כי לא זו בלבד שאין ציפייה מהכוח הכובש לנהל בעצמו את מאמצי ההשתלטות על מגיפות, אלא שאין כל דרישה ממנו להתערב במקרה שהרשויות הלאומיות והמקומיות מסוגלות לדאוג לבריאות האוכלוסייה שלהן. הדרישה היחידה מהכוח הכובש במקרה כזה, היא "להימנע מלהכשיל את עבודתם של הארגונים האחראיים לכך".

מה הן "הרשויות הלאומיות והמקומיות" במקרה הפלסטיני? כמובן, הרשות הפלסטינית ומשרד הבריאות הפלסטיני. וכפי שהוסבר חזור והסבר, הסכמי אוסלו עליהם חתומה הרשות מטילים עליה את האחריות לדאוג לבריאותם של תושביה, כולל האחריות לאספקת חיסונים לאוכלוסייה הפלסטינית. מתוקף הסכמים אלו, הרשות חיסנה את אזרחיה בשגרה מאז הקמתה ועד ימינו.

כמובן, 'הארץ' מתעלמים לחלוטין מאחריותה של הרשות הפלסטינית לבריאות תושביה. אחרת היו צריכים לשאול מדוע בתחילת משבר הקורונה, במקום להגביר את שיתוף הפעולה עם ישראל, עסקו בכיריה בהסתה נגד ישראל והבטחה כי משכורות המחבלים תמשכנה להיות משולמות במלואן.  באותם ימים, הרשות עצרה את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל; מה שהוביל לבלימת המאמצים לתיאום שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני בהשגת חיסונים.

ב'הארץ' גם "שוכחים" את ההסכם בין ישראל לרשות מלפני כחודשיים בלבד, להעברת כמיליון חיסונים לרשות. כמאה אלף חיסונים ראשונים שהועברו הושלכו לפח לאחר שהפלסטינים ביטלו את ההסכם, באמתלה שבקרוב יפוג תוקפם. מאות אלפי החיסונים הנותרים נשלחו לבסוף לדרום קוריאה.

כמה פלסטינים היו יכולים להיות מחוסנים היום אם הגוף אשר אחראי לבריאותם היה נוהג באופן מושכל, ושם את הסוגיה בראש סדר העדיפויות? זה כנראה לא כל כך מעניין, בממלכת הגזענות של הציפיות הנמוכות של מערכת 'הארץ'. שם לכל צרה ובעיה יש רק אשמה אחת, ישראל.

לסיכום: על מנת להרשיע את ישראל, 'הארץ' מספר לקוראים ארבעה שקרים:

1. שהיא מחויבת לאמנת ז'נבה; 2. שהאמנה מטילה עליה אחריות לחסן את הפלסטינים; 3. שלרשות הפלסטינית אין כל אחריות כזאת; ו 4. שישראל לא עשתה דבר כדי לסייע לפלסטינים להשיג חיסונים.

ארבעה שקרים במאמר מערכת אחד – אכן הספק נאה, אפילו בשביל 'הארץ'.