יצואני הטרור נחום ברנע טועה פעמיים: גם בנוגע למטרות מאבקה של הרשות הפלסטינית, וגם בנוגע לאמצעים בהם היא משתמשת במאבקה שלומי בן-מאיר | 12.05.22 | זירת הפיגוע באלעד. הרשות הפלסטינית תשלם לרוצחים מיליוני שקלים. צילום: יוסי אלוני/פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס לאחר הפיגוע באלעד, נחום ברנע ניגש לנתח ב'ידיעות אחרונות' את יחסן של ממשלות ישראל למלחמה בטרור בעשורים האחרונים. וכך הוא כותב על ההבדלים בין הרשות הפלסטינית לחמאס: הרשות נאבקת בזירה הבינלאומית נגד המשך השליטה של ישראל בשטחים. יש מי שמקשיב לה – לכן היא האויב המסוכן יותר. חמאס משגר רקטות לעבר יישובים בישראל ומפעיל חוליות בגדה ובעזה. הוא יצואן טרור. מכיוון שאין לו תמיכה במוסדות בינלאומיים הוא אויב מסוכן פחות. הבעיה הראשונה בדבריו של ברנע היא המטרה שהוא מייחס לפעולותיה של הרשות. אם זו הייתה מעוניינת בהפסקת "המשך השליטה של ישראל בשטחים" גרידא, הרי שלאורך השנים היו לה כמה וכמה הזדמנויות להשיג זאת – הזדמנויות שנדחו על ידה. כידוע, בסבב השיחות עם אהוד ברק בקמפ-דייוויד בשנת 2000 ערפאת דחה כל הצעה שכללה את סיום הסכסוך (בתמורה למדינה פלסטינית ב-95% מיו"ש, רצועת עזה ומזרח ירושלים), כלומר הכרה בזכותה של ישראל להמשיך ולהתקיים. בוועידת אנאפוליס בשנים 2007- 2008, הפלסטינים דחו את הצעותיו של אולמרט, בין השאר על סוגיות זכות השיבה והכרה בישראל כמדינה יהודית. דווקא התביעה ל"זכות השיבה" היא זו שעמדה בבסיס הסרבנות הפלסטינית נוכח הצעות השלום של ישראל – ובבסיס כל המשאים ומתנים שהתקיימו מאז; אכן, הרשות מקיימת מאבק מדיני נגד ישראל בזירה הבינלאומית (בבית הדין בהאג, בעצרת הכללית של האו"ם ובמוסדות נוספים) במטרה להחליש את ישראל ועמדתה. אך את המטרות שברנע מייחס להם, הם היו יכולים להשיג בדרכים יעילות יותר, והן עומדות בניגוד למה שהם אומרים ועושים בפועל. השגיאה השנייה של נחום ברנע היא אפיון החמאס כ"יצואן טרור" בניגוד לרשות הפלסטינית. אך גם הרשות הפלסטינית היא יצואנית טרור. גם אם היא אינה משלחת מחבלים באופן ישיר לפגוע בישראלים, הרי שהיא מספקת לטרור תמריץ כלכלי מכריע, בדמות המשכורות שהיא משלמת למחבלים הכלואים בישראל ולמשפחות המחבלים ההרוגים – לאחר מעשה ולכל החיים. הרוצחים הפלסטינים מאלעד צפויים לקבל שכר אשר יגדל עם השנים למעל עשרת אלפים שקל בחודש. מדובר במעל ממיליארד שקל בשנה מתקציב הרשות – פי כמה יותר מתקציב הזרוע הצבאית של חמאס, לדוגמה – שהולכים לעידוד הטרור והנצחתו. מדוע זה חשוב? בהמשך המאמר, נחום ברנע מציין כיצד ישראל עושה עסקים עם יחיא סינוואר בעוד היא "מעלימה עין" מ"ההסתה הגלויה לטרור, בישראל ובגדה". אכן, 'נאום הגרזנים' של סינוואר והפיגוע באלעד האירו זרקור על השפעת ההסתה המגיעה מהנהגת חמאס. אך לפי הלוגיקה של ברנע, השפעת נאומי הסתה היא רבה יותר מהידיעה הברורה של המחבלים שרצח יהודים יזכה אותם ואת משפחותיהם בסכומים שיצטברו, בסופו של דבר, למיליוני שקלים. אם זה לא "ייצוא טרור", מה כן?
[…] נתחיל במשכורות המשולמות למחבלים פלסטינים ומשפחותיהם. נושא זה הוא הכאוב ביותר, והעומד באופן המובהק ביותר נגד תדמיתו של הראיס עבאס כמי שאינו נוקט בדרך הטרור. […] הגב
[…] נתחיל במשכורות המשולמות למחבלים פלסטינים ומשפחותיהם. נושא זה הוא הכאוב ביותר, והעומד באופן המובהק ביותר נגד תדמיתו של הראיס עבאס כמי שאינו נוקט בדרך הטרור. […] הגב
[…] במשכורות המשולמות למחבלים פלסטינים ומשפחותיהם. פרי יודעת שנושא זה הוא הכאוב ביותר, והעומד באופן […] הגב
[…] שאיפותיהם הלאומיות, היא באמצעות משא ומתן עם ישראל. וכמו שציינו פעמים רבות, ועוד נמשיך ונציין, המשא ומתן עם […] הגב
שאלה לכותב: למה נחום ברנע "טועה", או עושה "שגיאה" [-וגם פעמיים] ולא משקר, מסלף, מעלים, מכזב, מסתיר? נהוג להסביר את תמיכת השמאל בשחיטת היהודים במדינה היהודית באידיאולוגיה של גזענות-ציפיות-נמוכות מהערבים, האם זה הקו שהאתר מאמץ בנוגע לתקשורת בכלל וברנע בפרט הגב