סיפור במיחזור

האובססיה של "הארץ" בכל הקשור למתנחלים גורמת לו לעיתים לאבד את הראש ולבצע טעויות מביכות המעידות (שוב) כי לא תמיד אינפורמציה חדשותית עומדת בראש מעייניו.

תחת הכותרת "חיילים שומרים על כרם של ראש המחתרת היהודית לשעבר", בעמוד הראשון של העיתון מה-21.7.10, מדווח אנשיל פפר על כך שחיילי מילואים נאלצים לשמור על כרם באזור חברון השייכת למנחם לבני, מראשי המחתרת היהודית אשר הורשע וישב בכלא מספר שנים בשנות השמונים. על פי פפר החיילים מלינים על כך שאין זה תפקידם וכי על לבני לשכור שירותי אבטחה פרטיים בכדי לשמור על רכושו.

על החשיבות החדשותית שעורכי "הארץ" מייחסים לידיעה זו ניתן ללמוד ממיקומה בראש העמוד הראשון, צמוד לכותרת הראשית מצד שמאל:

אך נבירה קלה בארכיון העיתון מגלה שידיעה זו היא למעשה מיחזור של ידיעה זהה לחלוטין מלפני שנתיים בדיוק, אותה פרסם עמוס הראל תחת הכותרת "המשימה הצה"לית: אבטחת ראש המחתרת היהודית לשעבר" (21.7.08). בידיעה של הראל מדובר ב"אנשי מילואים מיחידת שריון", ובזו של פפר ב-"ד', קצין הנדסה במילואים". בשני המקרים החיילים המתלוננים טוענים שעל לבני לשכור חברת שמירה פרטית.

בשורה התחתונה – זהו אותו סיפור.

מספר שעות לאחר פרסום הדיווח של פפר, עלו כנראה עורכי "הארץ" על הטעות המביכה והחובבנית שלהם, בין אם הם שמו לב לזה בעצמם ובין אם מישהו מבחוץ העיר להם על כך, ושינו מיד את כותרת הידיעה בגרסה האינטרנטית של העיתון. מעתה נכתב כך בכותרת:

למרות הפרסום, החיילים עדיין שומרים על כרם ראש המחתרת היהודית לשעבר

ובכותרת המשנה:

ביולי 2008 פורסם ב"הארץ" כי חיילי מילואים שומרים על השדה של מנחם לבני, הנאשם מספר אחת בארגון הטרור היהודי. שנתיים אחרי החיילים עדיין שם.

זהו הניסיון האלגנטי של "הארץ" להתעלם ולהעלים את החובבנות שבפרסום ידיעה ממוחזרת מלפני שנתיים. קורא תמים אשר נתקל בדיווח האינטרנטי עוד עלול היה לחשוב כי "הארץ" מבצע מעקב אחרי הדיווח הקודם. לרוע מזלו של העיתון, את הגרסה המודפסת אי אפשר לשנות לאחר פרסומו, וכך יש לנו עדות לכותרת המקורית ולמיקום הדיווח בעמוד הראשון, כפי שניתן לראות לעיל.

אם אכן, כפי ש"הארץ" ניסה לעבוד על קוראיו, מדובר במעקב של העיתון וש"למרות הפרסום" מלפני שנתיים, החיילים עדיין שומרים על הכרם של לבני, מדוע זו אינה הכותרת בגרסה המודפסת?

ובכן, מה עומד מאחורי הסיפור הזה? על פי שיחה עם כתב "הארץ", אותו "ד', סגן במילואים", פנה כנראה לאבירמה גולן, וזו, בהיותה פובליציסטית ולא כתבת, כתבה על כך טור לחלק ב' של העיתון. עורכי העיתון, אשר נפל עליהם יופי של סיפור לטובת ניגוח המתנחלים, החליטו להטיל על אנשיל פפר את משימת הפיכת ה"סקופ" של גולן לידיעה חדשותית. לו היו עושים קצת שיעורי בית ולא מסתנוורים מההזדמנות לכתוב משהו שלילי על מתנחלים, היו חוסכים מעצמם את המבוכה.

כיצד מבקשים מאיתנו עורכי "הארץ" לקחת אותם ואת דיווחיהם ברצינות, אם אפילו הם בעצמם לא מתייחסים למקצוע שלהם ברצינות?