חמאס, במילותיו שלו

עיתונאי 'הארץ' ג'קי חורי מופתע. כלומר, חמאס הפתיע אותו. מי ידע שמדובר בארגון בעל אופי רצחני המעוניין לחסל יהודים, ושומו שמיים – את מדינת ישראל כולה?

או כפי שניסח זאת חורי:

בישראל מסכמים בפשטות כי חמאס תעתע ושיקר כל השנים. העדויות מזוועות 7 באוקטובר מוליכות למסקנה שהארגון הסווה את אופיו הרצחני, המזכיר את זה של דאעש, וחיפש אש, דם, רצח וחיסול של ישראל והיהודים

מי יכול היה להאמין?

בורותו של חורי מגוחכת ומזעזעת גם יחד, ודומה לדברים דומים שאמרה בשבוע שעבר העיתונאית אילנה דיין, בריאיון לכריסטיאן אמנפור ברשת CNN:

חשבתי שאני יודעת משהו על האויב שלנו. אף אחד מאיתנו, כריסטיאן, אף אחד מאיתנו אפילו לא דמיין שזה סוג האויב מולו אנחנו מתמודדים… התחושה שאנחנו יודעים משהו על האויב שלנו נשברה.

מי היה יכול להאמין שחמאס יפגין טירוף ברברי ותאוות רצח יהודים שלא הייתה מביישת את גרמניה הנאצית? ובכן, כל מי שטרח לזכור את מעשיו בעבר ולהקשיב לאנשיו לאורך השנים.

כי בניגוד לדבריו של חורי, חמאס לא תעתע, לא שיקר ובכלל לא ניסה להסוות את אופיו הרצחני.

הדוגמה הבולטת ביותר לרצחנותו של חמאס, כמובן, היא פיגועי ההתאבדות בהם הוא התמחה לאורך השנים. אלה החלו במהלך שנות התשעים והגיעו לשיאם באינתיפאדה השנייה. כך, בשנים 2000- 2010 (שכוללות גם את האינתיפאדה השנייה) ביצעו הפלסטינים 146 פיגועי התאבדות שרצחו 516 בני אדם, רובם המוחלט אזרחים. רוב הפיגועים בוצעו בידי חמאס. אך הפיגועים שיצאו לפועל לא מספרים את כל הסיפור: באותה תקופה סיכלו כוחות הביטחון 389 פיגועי התאבדות נוספים.

דעיכת השיטה הזאת לרצח יהודים לא נבעה מרגש רחמנות שפקד את הנהגת החמאס – אלא כתוצאה מפעילות צה"ל והשב"כ ואמצעים כגון גדר הביטחון.

ייתכן וחוסר ההצלחה של חמאס מאז לשפוך את דמם של מאות אזרחים היא זו שיצרה את האשליה של חורי ודיין. הבעיה היא שגם באותן שנים, אנשי החמאס הבהירו שוב ושוב את שאיפותיהם ותכניותיהם ליום בו יצליחו לעקוף את אמצעי הביטחון הישראלים. הכל תמיד היה על השולחן.

למשל, בכיר החמאס מחמוד א-זהר שהכריז בנאום ב-2010:

בעזרת אללה, גירוש היהודים מפלסטין כולה מובטח שיתרחש. אנחנו לא יותר חלשים או פחות מכובדים מהעמים האחרים שגירשו והשמידו את היהודים. היום בו נמגר אותם מתקרב… אתם [היהודים] עומדים בפני השמדה.

או סגן הדובר של חמאס, אחמד באהר, שקרא בנאום ב-2012:

הו אללה, חסל את היהודים ואת תומכיהם… ספור אותם אחד-אחד והרוג את כולם, אל תשאיר אף לא אחד מהם… המטרה היא השמדת היהודים.

או איש הדת החמאסניק וחבר הפרלמנט הפלסטיני, יוניס אל-אסטל, שבשפתו הציורית הסביר בריאיון טלוויזיוני לאיזו מטרה היהודים התקבצו בארץ הקודש:

היהודים הובאו לפלסטין כדי שהפלסטינים – והאומה האסלאמית שמאחוריהם – יזכו בכבוד של השמדת הכנופיה המרושעת הזאת… בקטריות הן פחות מסוכנות מהיהודים… העם הפלסטיני יתעמת עם החיות האכזריות הללו, על מנת לעקור אותן מאדמתנו המבורכת ולמחוק את קיומם, מכיוון שהם מהווים איום על כל האנושות.

בהזדמנות אחרת הוא הבהיר את הציווי הדתי להרוג יהודים:

הקוראן מצווה עלינו לטבוח ביהודים כדי לשבור אותם ולמנוע מהם להפיץ שחיתות בעולם.

אלה רק דוגמאות אחדות מתוך אינספור. האמת היא שהרשת מלאה בתיעודים של בכירי החמאס מדברים על היהודים במונחים שלא נופלים מאלה של גדולי הנאצים, ומדגישים את הצורך לרצוח ולגרש מהארץ את היהודים כולם.

מעניין במיוחד הוא נאומו של מנהיג החמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר על גבול ישראל-עזה, שנישא באפריל 2018, בעת "צעדות השיבה" הזכורות לרע:

האנשים שלנו והנערים שלנו יפתיעו את כל העולם עם מה שיש להם. תנו להם להמתין לדחיפה הגדולה שלנו. אנחנו נפיל את הגבול ונעקור את לבבותיהם מגופם.

ראו כמה שקד ארגון החמאס "להסוות" את אופיו הרצחני, לתעתע בנו כאילו הוא לא נורא כל כך, עד שלא הייתה לנו כל סיבה "להאמין שזה סוג האויב מולו אנחנו מתמודדים"…

ואולי פשוט כל מה שהיה צריך לעשות זה להטות אוזן, להקשיב ולראות מה החמאס עצמו אומר ועושה?

ואם אנשי תקשורת שסיקרו את החמאס לאורך השנים חשים "מתועתעים", מה זה אומר עליהם ועל איכות הדיווחים שהעבירו עם השנים לציבור הישראלי?