כך יוצרים עלילה

דו"ח של האו"ם אשר לשם שינוי מנקה את ישראל מחשד להריגתו של תינוק פלסטיני ומטיל אותו על הפלסטינים עצמם, חושף את ערוותם של עיתונאים מוטים וחסרי אחריות, אשר מעדיפים להשחיר את פניה של ישראל מאשר לחתור לאמת.

ב-14.11.12, במהלך מבצע עמוד, ענן נהרג עומר משראווי, בן 11 חודשים, בנו של עורך תמונות שעובד בשביל ה-BBC בעזה. כל הדיווחים בכל כלי התקשורת אשר כיסו את המבצע, כולל בישראל, ייחסו את מותו להפצצה ישראלית. האירוע הטראגי הועצם בין השאר בגלל תמונה קורעת לב שזכתה לחשיפה כלל עולמית, בה נראה ג'יהאד, אביו של התינוק, אוחז בגופת בנו ומתייפח בכאב. תמונה זו, אליה הוצמדה הכתובית הקבועה "נהרג בהפצצה ישראלית", הצטרפה לרשימה ארוכה של תמונות מייצרות תודעה, כדוגמת תמונתו של מוחמד א-דורה, אשר מבקשות (ומצליחות) לסמן את ישראל כישות אכזרית ורצחנית.

אלא שלפני כמה ימים פרסמה מועצת זכויות האדם של האו"ם את הדו"ח המלא שחיברה בנוגע למבצע עמוד ענן, שם נכתב בעמוד 14 באופן לקוני למדי לגבי מותו של התינוק:

ב-14.11, אשה, בנה בן 11 החודשים ובוגרת בת 18 נהרגו בזייתון על ידי מה שנראה כרקטה פלסטינית אשר [כוונה לישראל אך] נפלה בתוך הרצועה.

אם חקירה של גוף מוטה ואנטי-ישראלי, אשר לא מפספס אף הזדמנות לגנות את ישראל, קובע כי הילד מהתמונה המפורסמת נהרג על ידי רקטה פלסטינית, מדוע כל גופי התקשורת בעולם דיווחו כי הוא נהרג בהפצצה ישראלית? מהיכן הגיע המידע? סקירה מהירה של כרונולוגיית האירועים שופכת אור מטריד על התנהלות עיתונאית קלוקלת, ואולי אף על יצירת עלילה של ממש, בדומה לאירוע מוחמד א-דורה, וכל זאתעל ידי גוף התקשורת הנחשב לאחד החשובים והמקצועיים בעולם.

הראשון שדיווח על האירוע היה ה-BBC בערבית אשר ראיין את ג'יהאד סמוך למותו של הילד, תוך שהוא אוחז בגופתו. כבר למחרת, ה-15.11, התמונות והראיון פורסמו ב-BBC באנגלית תחת הכותרת "במה חטא הבן שלי שהוא מת ככה?":

שעות לאחר האירוע ולפני שבדיקה כלשהי נעשתה לגבי נסיבותיו, החלו כתבי ה-BBC לצייץ בטוויטר על מותו של הילד, תוך קביעה חד משמעית שהוא נהרג כתוצאה מהפגזה ישראלית, כמו למשל הציוץ של כתב ה-BBC בוושינגטון, פול אדמס, אשר ביקש מעוקביו לכבד את זכרו על עומר בן 11 החודשים אשר "נהרג במתקפה הישראלית היום", וזכה ל-3,441 ציוצים מחדש:

למחרת התקרית ירד לעזה פול דנהאר, הכתב הראשי של ה-BBC בישראל ומי שעומד בראש תא הכתבים הזרים בארץ, וביקר בבית משפחת משראווי, משם החל בסדרה של ציוצים אשר, כאמור, פחות מ-24 שעות לאחר האירוע, ללא כל חקירה מקצועית ואמינה אשר בוצעה בנידון, קבעו ללא עוררין כי התקרית התרחשה כתוצאה מהפגזה ישראלית:

תרגום:

שאלה ששואלים פה: אם ישראל יכולה להרוג אדם שנוסע על אופנוע (כפי שעשתה בחודש שעבר) כיצד נהרג בנו של ג'יהאד?

כאן היה עומר, בנו בן 11 החודשים של עמיתי ג'יהאד, כאשר פגז ישראלי נכנס דרך הגג.

ג'יהאד אמר לי שלא היתה לחימה באזור מגוריו כאשר הפצצה פגעה בדירת ארבעת החדרים הקטנה שלו בעזה

כרגע ביליתי מספר שעות קורעות לב עם עמיתי מה-BBC, ג'יהאד, אשר בנו עומר בן 11 החודשים נהרג מפגז ישראלי בעזה.

הדיווחים והצילומים של כתבי ה-BBC הועתקו מיד לכמעט כל כלי תקשורת בעולם אשר סיקר את המצבע. בדיווחיהם, התבססו הכתבים האחרים על מסקנת ה-BBC שמדובר בוודאות בהפגזה ישראלית, מבלי לטרוח ולבדוק את הדבר בעצמם או לשאול על מה כתבי ה-BBC מתבססים. עצם הקביעה של ה-BBC היתה מספיקה דיה כדי שתחשב מהימנה עבור עורכי שאר כלי התקשורת. כל זאת כאמור, מבלי של-BBC היה אישור מהימן כלשהו שאכן מדובר בהפצצה ישראלית. מכאן ועד להפיכתה של תמונת האב המתייפח על גופת בנו לכמעט איקונית; סמל האכזריות הישראלית, הדרך היתה קצרה.

כך יצר ה-BBC והפיץ לכל קצוות תבל סיפור בלתי ניתן לאימות, אשר התבסס אך ורק על ספקולציות של כתביו שלו. מדובר בפעולה עיתונאית פסולה ובלתי מקצועית אשר מזכירה את ניסיונו של אותו פול דנהאר לקבוע כי תמונת ילד סורי הרוג הוא למעשה ילד פלסטיני הרוג, פעולה בעקבותיה זומן דנהאר לשיחת אזהרה על ידי לשכת העיתונות הממשלתית.

כדאי לציין כי בישראל רק 'הארץ', רשת ב' ו'נענע10' טרחו לדווח על הדו"ח החדש של האו"ם אשר מנקה את ישראל מהחשד להריגתו של הילד. לעומת זאת, גם ב-ynet וגם ב'ואללה!' עדיין קיימים דיווחים ותמונות אשר קובעים כי ישראל היא האחראית למותו של הילד. כמו כן, נכון לכתיבת שורות אלו, אף אחד מכלי התקשורת הזרים אשר ציטטו את ה-BBC לא פרסם תיקון לאור ממצאי הדו"ח של האו"ם.

את האמת יש לומר – הדו"ח החדש של מועצת זכויות האדם של האו"ם לא תתקן את הנזק התודעתי שכבר נעשה. תמונתו של התינוק עומר, כמו גם אזכוריו בגוגל, ימשיכו לרדוף את ישראל ו"להוכיח" כי מדובר בישות אכזרית, בדיוק כפי שיש לא מעט אנשים בעולם שבאמת מאמינים שהיה טבח בג'נין ב-2002. אבל כל זה אינו אומר שלא צריך לשפוך אור על העיוותים, ההטיות ומשוא הפנים של גופי תקשורת המתיימרים להיות הטובים בעולם. ערוותם צריכה להיחשף, ואולי דווקא רצונם למנוע פגיעה באגו העיתונאי שלהם, ולא רצונם לחתור לאמת, היא שעלולה למנוע את המקרה הבא.