שני יהודים מ'הארץ' נכנסו למסעדה פלסטינית…

עבדול אלנאני הוא מסעדן החי בניו יורק המהווה הדגמה חיה להתגשמות החלום האמריקני. הוא בן להורים שהיגרו ממצרים. ויחד עם אשתו עיאת מסעוד, בת להורים פלסטינים שהיגרו מירושלים, הוא הקים לפני כמה שנים את 'עיאת' – מסעדה פלסטינית מצליחה, שמאז הפכה לרשת מסעדות.

לאחרונה, בצל המלחמה בעזה ועם פתיחת הסניף החדש בברוקלין, עמדה 'עיאת' במרכזה של סערה ציבורית: חלק מהאורחים התרעמו על כך שלא זו בלבד שהמסעדה מלאה בדגלים וסמלים פלסטיניים, אלא שהפרק בתפריט המוקדש למאכלי ים קרוי "מהנהר ועד הים" – From The River To The Sea – סיסמה שנויה במחלוקת, שלרוב מציינת את השאיפה לחסל את ישראל ולהחליפה במדינה פלסטינית אחת גדולה.

הסערה תועדה בעיתונים כגון ה'ניו יורק טיימס' (שכתב כי התפריט "קורא לטיהור אתני"), ה'דיילי ביסט' וה'דיילי מייל' (בו נכתב שהתפריט "אנטישמי"). השתתפו בה לא רק ניו-יורקרים הגרים בשכנות למסעדה, אלא גם המוני גולשים שהעניקו לה ביקורות גרועות והורידו לה את הדירוג. הבלוגר הפרו-ישראלי דייוויד לנג' מהאתר Israellycool חקר וגילה כי לדפי הרשת של המסעדה ושל אלנאני יש היסטוריה ארוכה של הסתה אנטי-ישראלית ותמיכה בטרור נגד ישראלים, כולל הצדקת הטבח בשבעה לאוקטובר.

כיצד הגיב עבדול אלנאני לסערה? בשלוש דרכים עיקריות. ראשית, הוא פרסם פוסט הבהרה המתייחס לחלק מההאשמות שהועלו נגדו: הוא והמסעדה שלו אינם אנטישמים כלל – למעשה, יש להם חברים יהודים והם מסתדרים איתם נהדר; והמשפט "מהנהר ועד לים" אינו מהווה קריאה לאלימות, אלא להוגנות וחופש לפלסטינים.

שנית, הוא הכריז על "סעודת קבלת שבת בחינם", שעתידה להתקיים במסעדה ב-26 לינואר ותכלול מאות אורחים.

ושלישית, הוא הזמין את כתבת 'הארץ' ג'ודי מלץ ואת צלם העיתון גילי גץ לכתוב על המסעדה והאירוע המתוכנן בכתבה אוהדת ומפנקת, שכמובן פורסמה גם בגרסה האנגלית של העיתון.

מה כוללת הכתבה? בדיוק מה שהייתם מצפים: אף מילה על ההסתה האנטי-ישראלית והצדקת הטרור של בעלי המסעדה, הרבה מילים על היותם אנשים נפלאים ועדינים שמאוד אוהבים יהודים, וקבלה ללא עוררין שהסיסמה "מהנהר ועד לים" מסמלת "שלום וחירות".

כאן סיפורנו היה מסתיים, אלמלא אלנאני היה מעלה לעמוד האינסטגרם של 'עיאת' פוסט תודה מרגש למלץ וגץ, המעמיד את הכתבה שלהם, ואת כל הגישה שלהם לסכסוך, באור נלעג ומעורר רחמים:

View this post on Instagram

A post shared by ayat.nyc (@ayat.nyc)

אני אסיר תודה לגילי וג'ודי מ'הארץ', שבאדיבותם השקיעו מזמנם כדי להזדהות עם הסיפור שלנו. שני האנשים הנהדרים האלה, שניהם נטועים עמוק ביפו, שעכשיו נקראת תל אביב, האחת כעיתונאית, והאחר הוא צלם, מתנגדים בלהט לכיבוש הפלסטינים. עמדתם הבלתי מעורערת נגד אי-צדק, יחד עם החמלה הרבה וההבנה שלהם, נגעו לליבי יותר מכפי שאוכל לתאר במילים. נכונותם לשבת, לחלוק ארוחה, ולהקשיב לסיפורים האחד של השני לימדה אותנו לקח חשוב באמפתיה וחינוך. איני יכול לבטא מספיק הערכה לידע שהם חלקו, שהאיר את עיני בנוגע לסוגיות בבית שלא היו ידועות לי. תודה לכם, גילי וג'ודי, מעומק לבי על טוב ליבכם והתנגדותכם האיתנה לכיבוש. נוכחותכם ונכונותכם ללמוד וללמד לא תסולאנה בפז.

* הרשו לי להבהיר, עבור אלה שממהרים לטעון שאנחנו עומדים לצד ציונים וכו'.

 אלה הם יהודים יפהפיים העומדים לצידה של פלסטין ומתנגדים בכל ליבם למה שישראל עושה הרבה לפני השבעה באוקטובר והם 10000% נגד הכיבוש. למעשה, הם מתנגדים למה שהמתנחלים המשוגעים עושים לפלסטינים!

בבקשה לימדו לא למהר להיות שליליים! אף אחד לא יתקדם לשום מקום בעזרת צרות מוחין, תצעקו ותקללו כמה שאתם רוצים. רק דעו שהפעולות האלה מעולם לא תרמו ורק הסיגו אותנו 1000 צעדים לאחור!

* כיביתי את האפשרות להגיב [לפוסט]. יש מספיק שנאה בחוץ… אין צורך בה כאן בקרב בני עמנו!

ההדגשות שלנו. אז מה היה לנו כאן? נסכם:

• לאנשי 'עיאת' חשוב מאוד להיראות בחברת יהודים (כדי שחלילה לא יואשמו באנטישמיות) אך גם חשוב להם להבהיר שאין מדובר בציונים! האם ליהודים שאינם שונאים את ישראל יש מקום במסעדה? על כך אין מענה.
• יפו לא "נקראת עכשיו" תל אביב. השתיים אוחדו מוניציפלית ב-1949, אך מלץ וגץ נטועים בתל אביב ולא ביפו. אין לנו אלא להודות לעבדול אלנאני, שברוב טובו מרשה להם להמשיך לחיות בפלסטין, בניגוד לשאר המתנחלים המרושעים.
• למען הסר ספק, בעיניו של אלנאני כל מדינת ישראל היא פלסטין הכבושה, כולל יפו וסביבתה, וכל הישראלים (למעט קומץ אנשי 'הארץ', כך נראה) הם מתנחלים. איך אנו יודעים את זה? למשל, לפי הפוסט שלו שחשף דייוויד לנג', בו הוא מוחה נגד "מתנחלים ציונים התוקפים בברוטליות עובד עירייה פלסטיני" ב"יפו הכבושה, פלסטין" באוקטובר 2015:

האמת היא שהתמונה היא מפיגוע שאירע ברעננה (אם כל תל אביב היא "יפו", מדוע לא לכנות כך את כל אזור המרכז?), והיא מראה אזרחים המשתלטים על מחבל לאחר שדקר ארבעה ישראלים. מכל מקום, עמדתו של אלנאני היא ברורה.

• ההבהרות שמדובר ביהודים "כשרים", ולא בציונים חלילה, לא סיפקו את קהל העוקבים של המסעדה. אלה המשיכו לקלל את הציונים המטונפים ולהתלהם נגד 'עיאת', עד שלא נותרה ברירה אלא לחסום את האפשרות להגיב לפוסט.

התיתכן הדגמה טובה יותר לסירובם של הפלסטינים להכיר בריבונות יהודית על שטח כלשהו בארץ ישראל, ולתמימות של יהודים מסוימים המשתוקקים להתקבל על ידם בכל מחיר?