בעברית – מיידים אבנים; באנגלית – צועדים

תמר שטרנטל

השמטה של שתי מילים בתרגום מאמר מעברית לאנגלית בעיתון 'הארץ' מצייר את חיילי צה"ל כרוצחים בדם קר

 

אילוסטרציה: פלאש 90

אילוסטרציה: פלאש 90

 

ב-10.4 נהרג הפלסטיני זיאד עואד מירי של חיילי צה"ל במהלך הלוויתו של בן דודו בכפר בית אומר שליד חברון. גדעון לוי הרחיב על שני בני הדודים ההרוגים בטורו "אזור הדמדומים" בסוף השבוע האחרון בעיתון "הארץ" ("מוות כפול: עיירת בית אומר מתאבלת על שני הבנים שאיבדה בתוך 12 שעות", 18.04). כך תיאר לוי את נסיבות מותו של זיאד (הדגש לא במקור):

ההלוויה (של בן דודו של זיאד, ת.ש) התקיימה בו ביום. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה ובסיומה יצאו מאות צעירים זועמים לכיוון מחסום היציאה מהעיירה, וידו אבנים. חיילים מחטיבת גולני ארבו להם בתוך שלד של אוטובוס ישראלי ישן […] שעומד נטוש בתוך העיירה […]. זיאד עוואד היה נסער ממות חברו הטוב ובן דודו. הוא היה איתו עד רגעיו האחרונים. החיילים ירו לעברו של זיאד, פגעו בבטנו והרגו אותו.

וכך תורגמו דבריו של לוי למהדורת 'הארץ' באנגלית:

His funeral took place the same day, and was attended by thousands. Afterward, hundreds of enraged young people started to march toward the IDF checkpoint at the edge of the town. […] Ziyyad Awad was distraught at the death of his beloved friend and cousin; he had been with him until his final moments. The soldiers shot at Ziyyad. He was hit in the stomach and died.

המשפט החשוב הוא המשפט השני. בעוד לוי ציין כי מאות "הצעירים הזועמים" ידו אבנים, בתרגום טורו לאנגלית החליט המתרגם כי מידע זה לא ממש חשוב והשמיט את המילים "ידו אבנים". וכך יוצא שהקורא מחו"ל הבין שלאחר הלוויה מאות צעירים צעדו סתם כך אל עבר מחסום צה"ל (אולי כמו האפרו-אמריקאים בסלמה אלבמה ב-1965 שצעדו למען זכויותיהם?), ובתגובה ירו בהם חיילי צה"ל והרגו בדם קר את זיאד עואד. דמו של מי לא ירתח למשמע חדשות שכאלה?

לאחר שעורכי 'הארץ' באנגלית קיבלו פניה מעמותת 'קאמרה', עמותת האם של 'פרספקטיבה' המנטרת את התקשורת דוברת האנגלית, הם תיקנו את המאמר והוסיפו את העובדה שהצעירים הזועמים יידו אבנים, ולא סתם צעדו לתומם.

כדאי לציין גם שגם בעברית המעיט לוי בפעילותם האלימה של הפלסטינים לאחר ההלוויה. לפי שני דיווחים ב'הארץ', הפלסטינים התעמתו עם כוחות הביטחון, ידו לעברם אבנים ובקבוקי תבערה וגלגלו צמיגים בוערים אל עבר החיילים. אלה מצידם השיבו בידי רימוני גז וכדורי רוגר, מהם נפצעו שבעה (ארבעה לפי צה"ל) – אחד מהם אותו זיאד עואד שמת מפצעיו.

לקריאת מאמאר זה באנגלית לחצ/י כאן.

 

הוסף תגובה

8 תגובות

  1. LDR

    כאחד שהיה חייל ומפקד בעשרות אירועים דומים אני יכול להעיד על כך שהימנעות מהרג מיידי אבנים תלויה לחלוטין בגישת המפקד בשטח. אפשר בקלות לסיים אירועים כאלה ללא הרוגים ואפשר באותה מידה לתת פקודת ירי שתביא להרג. זו הבעיה שעימה צריך להתמודד אדם מוסרי ובעל מצפון. הבעיה בדיווח של הארץ בגרסה האנגלית היא שולית.

    הגב
  2. גל

    KFR, חיפוש קליל באתר כאן יראה לך שאצל הארץ זו מגמה, לא בעיה שולית. המאבק של האויב עבר מזמן להיות בזירה הבינלאומית, והארץ הפך לכח מסייע בידם.

    הגב
  3. RDL

    דבר ראשון, הרג של מי שמנסה להרוג אותך זה מוסרי לגמרי, אז אל תנסה להעביר לנו פה שעורי אזרחות. הבעיות מתחילות כשאנשים שהמצפון שלהם חלש מאד (ומוכיחים את זה בכל מני תחומים, ע"ע כתבים/אנסים שונים בעיתון המוזכר) – אבל משוכנעים לחלוטין שהנזירה תרזה יכולה לקחת מהם שעורים פרטיים – מחבלים בכוונה במפעל הציוני, שוב ושוב ותוך גרימת נזק ממשי לשאר התושבים פה, כי הפסודו-מצפון שלהם מורה להם שזה מוסרי לדפוק את מי שבא להם. תקח את המצפון שלך, את הדרגות שלך (אתה לא "חייל ומפקד" יחיד פה) ותעזוב אותנו בשקט. יש לנו מספיק צרות פה בלי שנצטרך להתמודד עם חבורת חלשי נפש שמשוכנעים שהם אינם טועים לעולם, גם לנוכח הוכחות סותרות למכביר.

    הגב
  4. דב

    כל עוד אנו ממשיכים את הכיבוש החיילים שלנו ימשיכו למצוא עצמם במצבים כה קשים, בהם הם צריכים למצוא דרך לא להרוג אזרחים גם כאשר הם תוקפים אותם.

    הגב
    • RDL

      הידעת? יש דברים יותר גרועים מלהתמודד עם אזרחי אויב שמנסים להרוג אותך. להלן כמה מהם:
      1. כשאזרחים שלנו נהרגים מירי תלול מסלול מתוך שטחי אויב שהיו פעם בשליטתנו, אבל נסוגנו מהם בגלל כמיהה מסמאת להאמין שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב לתרגילי הונאה של האויב, המוסווים (בצורה חובבנית וגרועה מאד, אך אופיינית לעם המדובר) כ"הסכמי שלום"
      2. כשחיילים נפגעים במהלך מבצעים למניעת הירי הנ"ל שמתבצע מתוך השטחים הנ"ל

      הגב
    • דוב לא שמע

      שמעתה אם ניסוג נותקף לא ע"י אש"ף חמאס ה'לא מי יודע מה מסוכנים', ע" דעאש. כמובן, מי שמאמין שדעאש זו בכלל ישראל, בטוח שדוב לא מאמין בזה? ברור לו שישראל יכולה לסגת בשקט כי ישראל דעאש תיכנס במקומה. אגב, לישראל זכות על השטחים עפ"י החוק הבינ"ל. הם אינם 'כבושים'. ועוד אגב, הערבים בשטחים מעוניינים מאוד שישראל תישאר, ולקבל ת.ז. כחולה – כי ישראל מגוננת עליהם מפני עצמם, ושיפרה מאוד את רמת חייהם. הם לא דוברי אמת אפילו בנושא כזה (ההתנהגות שלהם נועדה להשיג עוד, וכן לשחרור שסתומיי תסכול אופייניים למסורת הערבית. כדאי לדוב לקרוא מעט על רמת הייאוש והתסכול משך מאות שנים בעולם האיסלמי, הסובל מאכזבה עצמית תהומית, במקום להאשים את ישראל). מה שאומר שעם אנשים כאלה אסור לעשות 'שלום' כי הוא ייכתב על דיונות המדבר.

      הגב
  5. אני

    חבל שהעיתון הזה נתפס עדיין כאובייקטיבי ואמין ע"י רבים, אולי בגלל הצעקנות של 'ידיעות' או ההטיה המתבקשת (עוד יותר) של 'ישראל היום'.
    כל הכבוד לעורכי פרספקטיבה שאתם מסוגלים לקרוא את העיתון ולבקר אותו בצורה עניינית, בכנות אני הייתי קודם כל לשלב העצבים… על המוסר הכפול, הצדקנות, ושאר התחלואות של העיתון הזה ועורכיו.

    הגב

תגובה
שם
דוא"ל

13 + 4 =

חזרה למאמרים
הרשמה לניוזלטר
הכניסו את פרטיכם וקבלו עדכונים שוטפים לדוא"ל
אני מסכים לתנאי השימוש
הירשם
פרספקטיבה בפייסבוק
פרספקטיבה בתקשורת
עמותת האם
שותפים