האם ערביי שמעון הצדיק ונחלת שמעון הם "פולשים"?

ב'ישראל היום', מוריה קור כותבת על מאורעות שייח ג'ראח-נחלת שמעון בשבוע שעבר, ואגב כך מספקת לקוראים רקע לאירועים בשכונה הירושלמית:

אז מה זה השטויות האלה שייח' ג'ראח? לאחר מתקפות טרור על בתי יהודים בשכונה ופינוי כפוי סביב 48', פלשו ערבים לבתי היהודים. ב־67', הוענק מעמד של דייר מוגן לחלק מהפולשים. דייר מוגן משלם כמה אלפים בשנה תמורת מגורים, ככה למשך שלושה דורות. אסור לו גם למכור זכויות ללא אישור מבעל הנכס.

קור יכולה כמובן לתמוך בתושבי השכונה היהודים, אך זה אינו מקנה לה את הזכות לעוות עובדות היסטוריות, ולצבוע את המצב בצבעי שחור-לבן בוהקים יותר ממה שהוא במציאות. אך זה מה שהיא עושה בטענתה שלאחר 1948, הערבים "פלשו" לבתי היהודים בנחלת שמעון.

וזאת משום שהערבים לא פלשו למקום מיוזמתם, אלא היו פליטים ששוכנו שם על ידי ממשלת ירדן, במסגרת הסכם עליו חתמה עם סוכנות הפליטים הפלסטינים של האו"ם (UNRWA).

ההסכם נחתם ב-1956, ובמסגרתו התחייבה ירדן להשתמש באדמות היהודים בשייח-ג'ראח לבניית בתים ל-28 משפחות פליטים פלסטינים. האפוטרופוס הירדני לרכוש אויב החכיר את האדמה למשרד הפיתוח הירדני, ו-UNRWA מימנה את הבנייה.

לא נרחיב כאן בפרטי ההסכם, אך נציין שעולות ממנו כמה נקודות שמוריה קור אולי הייתה שמחה לשמוע: הוא מציין במפורש שהאדמות המדוברות הן בבעלות יהודית; הבעלות עליהן אינה עוברת לפליטים ששוכנו עליהן; והם נדרשים לשלם דמי שכירות, לפחות לתקופה מסוימת. זה הרקע להכרה הישראלית בהם כדיירים מוגנים, לאחר 1967.

ואחרי שכל זה נאמר, חשוב לציין: לא הייתה פלישה של הערבים לבתי היהודים, והם אינם פולשים.

אנו ב'פרספקטיבה' כתבנו כמה פעמים על שייח ג'ראח, במטרה להפריך רבות מהעלילות נגד התושבים היהודים שם. יש להם קייס; אין צורך לחזק אותו באמצעות המצאת עלילות על התושבים הערבים.

פנינו לישראל היום עם העובדות בבקשה לתגובה. בעיתון בחרו שלא להגיב.