העוול שעושה התקשורת למלחמת יום כיפור

ביום שני בשבוע שעבר עלתה בכאן 11 סדרת הטלוויזיה המושקעת 'שעת נעילה'. הסדרה מספרת את סיפור החזית הצפונית במלחמת יום כיפור, ושוזרת אל תוכו גם עלילה חברתית שכוכביה הם חברי ארגון 'הפנתרים השחורים' ותנועת השמאל הרדיקלית 'מצפן'.

מסר הסדרה כפי שעלה מהפרקים ששודרו ברור: לא רק שמדובר בכישלון צבאי של ישראל מול אויבותיה, מדובר גם בכישלון חברתי פנימי.

על פי תיאור הסדרה ב'הארץ', החיילים המוצגים בה מתוארים על ידי יוצריה כ"רוחות רפאים של אנשים מוכי תבוסה". בהיבט החברתי הובהר כי "אלה לא רק המטענים הכבדים של מלחמת יום הכיפורים והטראומה הלאומית שגרמה, אלא הרצון לפרק את המרקם החברתי של ישראל אז ולהשוות אותה לזו של היום."

יוצר הסדרה אף צוטט כמי שמסביר שהסדרה נוצרה כנגד "הדחקה ממוסדת של הטראומה, לא להודות בחולשה". והוסיף:

אנחנו מתעסקים עם כל הנושאים האלה, כולל עדתיות וקיפוח, אבל הרלוונטיות של הסדרה היא לעכשיו.

ובלשונו של אחד מכוכבי הסדרה, השחקן ליאור אשכנזי:

הסדרה בכוונה לא מכסה את המלחמה עד סופה, ולא מדברת על הימים שבהם התחלנו לנצח, כי זה כבר לא מעניין

לסיכום: מסגור הסדרה מוצהר וברור: להתרכז בתבוסה הצבאית וב"עדתיות ובקיפוח" בצד החברתי, כדי ליצור הקבלה ורלוונטיות למציאות הנוכחית בישראל.

ביום שישי, תחת הכותרת האם קיימת סכנה לפשיזם בישראל?, פורסמה ב'הארץ' טענה באותה רוח ולפיה, מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בהפסד של ישראל למצרים ולסוריה. ובלשונו של הכותב, דוד אוחנה, זו היתה:

מלחמה שלא ניצחנו בה, ואף חשנו בסיומה הרגשה מתסכלת של מחדל או תבוסה

אוחנה כמובן אינו יחידי. לפניו כבר הוכרזה תוצאת אותה מלחמה ב'הארץ' כ"תבוסה מבאסת", כמלחמה ה"מתכתבת בתודעה עם השואה" ועוד ועוד תיאורי כישלון והפסד.

בכוחה של הסדרה ושל העיסוק העיתונאי במלחמה לעצב תודעה, במיוחד בקרב הדורות הצעירים, אבל האומנם היתה מלחמת יום כיפור כפי שהיא מוצגת – תבוסה כה מבאסת, שהותירה "רוחות רפאים"  ואף מתכתבת בתודעה עם השואה?

כמובן שהתשובה היא לא. מלחמת יום כיפור היתה ניצחון צבאי כה מזהיר ומוחץ של ישראל על כל הכוחות שתקפו אותה בהפתעה ובמקביל, עד שהיא שינתה לנצח את כיוון ההיסטוריה.

כאמור לדעת ליאור אשכנזי, כוכב 'שעת נעילה', "הימים שהתחלנו לנצח לא מעניינים", אבל לדעתנו הם דווקא כן מעניינים, ובכל מקרה חשוב שיובאו לידיעת הציבור:

מלחמת יום כיפור החלה בהפתעה רבתי ובמכה כואבת לצה"ל, אבל הסתיימה בתבוסה צבאית מוחלטת לאויב, שהתבטאה בעצירת כוחות צה"ל כ 40 קילומטר בלבד מבירת סוריה דמשק (טווח תותחים) וכ 100 קילומטר בלבד מבירת מצרים קהיר.

בעת ההכרזה על הפסקת האש היו בידי צה"ל כ 400 קמ"ר בתוך שטח סוריה אותם כבש במהלך המלחמה, וכ 1600 קמ"ר בשטח מצרים, אותם כבש במהלך המלחמה.

יצוין שבעת ההכרזה על הפסקת האש נערכו כוחות צה"ל כ 100 ק"מ בלבד מבירת מצרים קהיר, אותם ניתן לעבור בתוך שעות אחדות.

בין כוחות צה"ל לקהיר לא עמד כל כוח צבאי יעיל שהיה ביכולתו לעקב את ההשתלטות על קהיר, במידה ובירושלים היתה מתקבלת החלטה כזו.

יתרה מזו, מעט מזרחה משם כיתר צה"ל ארמיה מצרית שלמה, ובכך ניתק עשרות אלפי חיילים (ומאות טנקים) מאספקה, תחמושת, מזון ומים. משהתברר שהמים יספיקו לחיילים המצרים לארבעה ימים בלבד, נוצר מתח חריף בין ארצות הברית, שתמכה בישראל, לברית המועצות שתמכה במצרים ודרשה את הצלת הארמיה בכל מחיר. תחת לחץ אמריקני, ניאות צה"ל לאפשר לאו"ם להעביר לעשרות אלפי חיילי הארמיה הנצורה מזון ומים, לבל יגוועו.

ספירת האבדות בסיום המלחמה העלתה שעל כל חייל צה"ל שהרג האויב, הרג צה"ל כתשעה חיילי אויב, על כל מטוס שאיבד צה"ל איבד האויב ארבעה מטוסים ועל כל מסוק שאיבד צה"ל איבד האויב כאחד עשר, על כל שבוי ישראלי נשבו כ 30 חיילי אויב, ומול 30 ספינות מלחמה שאיבד האויב לא איבד צה"ל אף לא ספינה אחת.

על סמך מה, אפוא, שואפים אגפים מרכזיים בתקשורת להציג את המלחמה כתבוסה? על סמך הצלחת מהלך הפתיחה המפתיע של האויב, בצהרי יום הכיפורים, מהלך שניתן להשוותו להתקפת הפתיחה היפנית על כוחות ארה"ב בפרל הארבור, בעקבותיה נכנסה ארה"ב ללחימה.

באותה התקפה בפרל הארבור בלבד, איבד הצבא האמריקני יותר חיילים וציוד לחימה משאיבד צה"ל לכל אורך מלחמת יום הכיפורים בשתי החזיתות. ועם זאת, האם יש אדם רציני הטוען שארה"ב הפסידה במלחמת העולם השניה בגלל המתקפה שספגה בפרל הארבור?

הניצחון הישראלי היה כה מוחץ ומשכנע, עד שלדעת מומחים ריפה באופן סופי את ידי האויב מהתקווה להכריע אי פעם את ישראל בשדה הקרב, ובכך חתם מחזור של ניסיונות הכרעה צבאיים באמצעות פלישה משולבת בכמה חזיתות, ומעבר לעימות בעצימות נמוכה באמצעות ארגוני טרור.

כמה חבל וטראגי שמשכבר התקבלה החלטה לצלם סדרה אפית על תולדות המלחמה, בתקציב של עשרות מיליוני שקלים, לפחות חלקם מכספי הציבור (באמצעות תאגיד 'כאן'), המשימה ניתנת בידי יוצרים מוטים ובינוניים כרון לשם וירון זילברמן, שבמקום להציג את גבורת חיילי צה"ל, ואת הפטריוטיות, המקצוענות, אומץ הלב והנאמנות שגילו בקרבות הבלימה ברמת הגולן, בחרו להציב במרכז דווקא קיטוב פנימי כמעט מומצא, באמצעות שתי קבוצות – 'הפנתרים השחורים' ו'מצפן', שלא מנו יותר מכמה עשרות בודדות של פעילים.

מלחמת יום כיפור, טענה התקשורת, היתה מלחמה "ללא ניצחון מוחלט, בלי אתר פיסי ייחודי שמתכנס בו זיכרון המערכה",

גם זה לא נכון. הנה כאן בתמונה אוהל ה 101, בו התקיימו שיחות הפסקת האש בין צמרת צבא מצרים לצמרת צה"ל.

הנה הגנרל המצרי מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי, (שמונה לרמטכ"ל צבא מצרים לאחר הדחת רמטכ"ל התבוסה סעד א-שאזלי בידי הנשיא אנואר סאדאת), נאלץ לשאת ולתת על אדמתו הכבושה עם קצינים ישראלים המחזיקים ב 1600 קמ"ר משטחו ובכ 30 אלף מחייליו הנצורים בידי כוחותיהם.

ואם זהו לא אתר פיזי שמתכנס בו זיכרון הניצחון המוחלט, כי אז מהו בכלל אתר ומהו בכלל ניצחון.