מי היה זיאד אבו אל-עין וממה מת?

פעמיים, בשני חלקים שונים של גיליון סוף השבוע של 'הארץ', זכה המנוח זיאד אבו אל-עין לאזכור אמפתי וחיובי: האזכור הראשון היה במאמרה של מאיה רוזנפלד ("האם המחנה הציוני בשל למהפך?", 28.5). רוזנפלד, שלפי הערת הקרדיט שלה היא "סוציולוגית ואנתרופולוגית החוקרת את החברה והפוליטיקה הפלסטיניות בשטחים הכבושים ובפזורה", קובעת כעובדה ש"זיאד אבו עין, מבכירי הרשות הפלסטינית, נפל חלל בעת הפגנה בלתי אלימה נגד המשך שוד האדמות הפלסטיניות בגדה". רוזנפלד מתארת אותו כ"אסיר פוליטי" (לשעבר), ש"מסלול חייו קופד במחי יד".

האזכור השני, חיובי להפליא אף הוא, הופיע בכתבתו של ניר ברעם במוסף ("לפעמים לא יודעים הכל", 28.5), וקבע שאבו אל-עין "נהרג לאחרונה בעימות עם חיילים".

ההגדרה למונח "אסיר פוליטי" אלסטית למדי ותלויה כמובן בזהותו של המגדיר ובעולמו הערכי. למרות זאת, מי שרוזנפלד רואה בו "אסיר פוליטי", היה מחבל שהורשע, במחוזי ובעליון, ברצח שני נערים ובפציעת 30 נוספים, מפצצה שטמן ופוצץ בצהרי יום בשוק של טבריה. הוא ברח לארה"ב אבל הוסגר על ידה לישראל, כאן נגזר עליו מאסר עולם.

ואיך "נפל חלל", "מסלול חייו קופד במחי יד", או בפשטות "נהרג" זיאד אבו אל-עין?

אבו אל-עין לקה בהתקף לב, על רקע מחלת לב קשה ממנה סבל באופן קבוע, בעת שהשתתף בהפגנה אלימה, במסגרתה "הגיעו עשרות מתפרעים פלסטינים שניסו לעלות לעבר בתי התושבים, (בישוב עדי עד ליד שילה, ח"ע), והחלו להתעמת עם החיילים במקום", שפיזרו אותם באמצעות ירי גז מדמיע. אל-עין, שהגיע למקום כעבור 20 דקות ולאחר שהתפזר ענן הגז ("לפי הדו"ח הפתולוגי" לא נמצא גז בדמו), דחף עצמו לשורת העימות הראשונה מול החיילים. בתדרוך לתקשורת שנתן קצין צה"ל, נאמר ש"מהתחקור אנחנו מבינים שהייתה שם דחיפה (של אל-עין בידי חייל צה"ל, ח"ע) בכדי שהשר לא יעבור את הקו המוסכם בו הותר להפגין."

כעבור זמן קצר, כפי הנראה מחמת הדוחק, ההתרגשות והתלהטות היצרים, לקה השר בליבו והתמוטט בשטח. מהנתיחה שלאחר המוות בה נכח גם פתולוג פלסטיני, עלה שבעת מותו, כתוצאה ממחלת הלב ממנה סבל, היו 80 אחוזים מכלי הדם שבליבו חסומים.

ישראל הביעה צער על התקרית והודיעה שתחקור בהקפדה את נסיבותיה. הרשות הפלסטינית, כמובן, טענה לרצח מכוון בדם קר, די בדומה לטענותה של רוזנפלד, אבל מתאם הפעולות בשטחים דאז, אלוף יואב פולי מרדכי, הודיע ש"אם בסוף החקירה יתברר שצה"ל אשם בדבר, נדע גם להתנצל".

סוף החקירה הגיע מזמן. צה"ל לא התנצל.