אז מי רצח את ארלוזורוב?

לעופר אדרת, הכתב ההיסטורי של 'הארץ', אין בעיה לפרט באריכות על אירועים היסטוריים ולספר מדוע הם רלוונטיים עד ימינו. כך עשה בשבוע שעבר, במאמרו לציון 90 שנה לרצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית. הרצח, לפי אדרת, הותיר "כתם בל יימחה על מחנה הימין, כמי שהסית לרצח אחד מראשי תנועת העבודה ב-1933".

מחנה הימין מעולם לא ערך חשבון נפש על שהסית נגד ארלוזורוב – ולבסוף גם רצח אותו:

האיבה שהפגינו כלפיו בימין התמקדה בהסכם שרקם עם גרמניה הנאצית, שהקל את עליית יהודיה לארץ תוך שמירת רכושם. יריבו מימין, זאב ז'בוטינסקי, התנגד לכך והמשיך לעודד חרם על תוצרת גרמנית… הימין, גם אז, הצטיין בעיקר ברטוריקה ובהסתה.

אמנם, אדרת מודה ששלושת החשודים העיקריים ברצח – אב"א אחימאיר, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, מפלג "ברית הבריונים" של התנועה הרוויזיוניסטית – זוכו מאשמה. אולם ברור מהמאמר שהרוצח בא משורות הרוויזיוניסטים, שהסיתו נגד ארלוזורוב ללא לאות. אשמת הימין ממשיכה לדבוק בו עד היום.

הבעיה היא שאדרת מתעלם כליל ממכלול המחקר ההיסטורי הנוגע לרצח, מעובדות לא נוחות שאינן תואמות את התזה שלו. כך קוראי 'הארץ' מקבלים, לא בפעם הראשונה, חשבון היסטורי מעוות שנובע מהטיה פוליטית ואנכרוניזם.

נתחיל בשאלה – מי רצח את ארלוזורוב? אחד ההיסטוריונים הרציניים שבחנו את הסוגיה הוא שמואל דותן, שפרסם את ממצאיו בספרו המונומנטלי "אדומים", שיצא לאור ב-1991 ומספר את קורותיה של המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל/פלשתינה, הלוא היא פק"פ. יובהר כי דותן אינו רוויזיוניסט דגול – את הקריירה האקדמית שלו העביר ב'בית ברל' ובסמינר הקיבוצים. בין המהללים את ספרו נמנים שמות כגון שלמה בן עמי, מיכאל הרסגור וזאב צחור – לא בדיוק אנשי ימין בעלי שם.

דותן הכיר היטב את תוצאות החקירות שהיו לפניו – כגון ועדת החקירה שהוקמה, ספרו של שבתי שביט על הרצח וכן ממצאי חקירת משטרת המנדט הבריטי. מחקרו הביא אותו למסקנה חד-משמעית: המפלגה הקומיניסטית פק"פ היא שהביאה לרצח ארלוזורוב.

מסקנתו של דותן נובעת מכמה ראיות. חלקן נסיבתיות – לברית הבריונים לא היו האמצעים לביצוע הרצח, בעוד לפק"פ דווקא כן היו. היא נהגה 'לשתול' חברות מפלגה ערביות כ'עוזרות בית' בבתיהם של אישים מרכזיים ביישוב היהודי וקציני משטרה בריטים. גם היו ברשותה אמצעי מילוט מהארץ לרוצחים שהוברחו לברית המועצות (וכנראה נספו בגלי הטיהורים של סטאלין).

גם למועד הרצח – הלילה שבין 16 ל-17 ביוני – נודעה משמעות: היה זה יום השנה השלישי להוצאתם להורג של שלושה מפורעי תרפ"ט שרצחו עשרות יהודים ופק"פ היללה אותם כ"קדושים". זה גם היה המועד הסופי שקבעו הבריטים לפינוי ואדי חורית' מהבדואים שישבו בו. פק"פ ראתה בכך נישול נפשע. חיים ארלוזורוב נחשב בעיניה למשתף פעולה בכיר עם העוול האימפריאליסטי.

לבסוף, ישנה עדותו של איש המפלגה אברהם רוזנצוויג, אודות ישיבות המפלגה בהן דובר על הצורך לרצוח מנהיגים ציוניים, והדיווח שנמסר לו על הישיבה בה הוחלט באופן סופי להתנקש בחייו של ארלוזורוב.

גם אם עופר אדרת בחר שלא לסמוך על מחקרו של שמואל דותן – האם לקוראי העיתון שלו לא מגיע לדעת דבר על התחקיר העדכני ביותר שבוצע בעניין הרצח? שאין זה מוסכם על הכול כי הרוויזיוניסטים הם שאחראים לו?

חשוב מכך – אם ההסתה הימנית נגד ארלוזורוב מטילה כתם על הימין עד עצם היום הזה, כיצד אינו מציין כי ההסתה מצד השמאל הקיצוני של אותם ימים הייתה גרועה בהרבה?

ציינו לעיל את סוגיית פינוי ואדי חורית'. במודעה שפרסמה פק"פ בעיתונות הערבית, קראה לבדואים:

התנגדו בכוח לכל ניסיון לנשל אתכם מחלקתכם האחרונה… מלחמתכם היא חלק מהמלחמה המהפכנית לשחרור פלסטין מעול האימפריאליסטים והציונים.

בנוסף, המפלגה הקומוניסטית הייתה משוכנעת – והתאמצה לשכנע נוספים – כי באותם ימים מעצמות המערב זממו להרוס את ברית המועצות, וכי לארץ ישראל המנדטורית תפקיד חשוב בכך. מפעלים כגון הקמת נמל התעופה בלוד, נמל חיפה, מפעלי ים המלח ותחנת הרכבת בתל אביב נתפסו כמכשירים של התנועה הציונית והכובש הבריטי לנישול הערבים והבסת הסובייטים.

בגילויי הדעת שלה, פק"פ הציגה את חיים ארלוזורוב כמי שמארגן את ההכנות הצבאיות של היישוב למתקפה על ברה"מ. בנוסף הוא הואשם כמי שמאיץ במשטרת המנדט להתנכל לערבים והסגיר לידי הבריטים את חברי המפלגה. כאיש הסוכנות היהודית הוא שלח מתיישבים לתפוס את מקומם של הערבים. גם להסכם ההעברה עם גרמניה היה תפקיד בכך – שכן הוא הזרים לארץ הון של קפיטליסטים יהודים, ששימש לנישול ודיכוי הערבים.

זה, לפי שמואל דותן, הרקע להחלטת הקומוניסטים להתנקש בארלוזורוב. ואם כבר מדברים על כתמים שנותרו עד עצם היום הזה והצורך בחשבון נפש, בוודאי שיש לדרוש אותו גם מהשמאל הקיצוני של ימינו. איזה גוף מזוהה כיום יותר מכל עם השמאל הקיצוני הישראלי? היכן בימינו מתפרסמות עלילות על נישול הערבים ואיפה הציונות מוצגת באור מפלצתי?

הייתכן שהכתם דבק גם בעיתון 'הארץ'?