'הארץ' מציג: שנאה-> עיוורון-> שקרים

ביום שישי האחרון פורסם ב'הארץ' מאמר מפוזר, אסוציאטיבי ונוטף שנאה למתנחלים ("עושי עוול") ולחרדים ("הבטלים מעבודה, משתמטים וסחטנים"), אשר "שניהם מעוררים עוינות וסלידה, אימה וכעס".

עד כאן הכל רגיל. הפצת שנאה ב'הארץ' זה התפריט הקבוע.

הבעיה מחמירה במבנה הרעוע עליו משעינה המחברת, רחל אליאור, את שנאתה, מהטעם הפשוט שמדובר במחרוזת שקרים.

נזים אותם אחד אחד:

אליאור קובעת:

הכיבוש בלתי חוקי, מחייב אפרטהייד משפטי וחוקי בין בני דתות שונות ולאומים שונים, ומחיל דיקטטורה צבאית על הפלסטינים לשם הגנה על ההתנחלויות הבלתי חוקיות

המשפט "הכיבוש מחיל על הפלסטינים דיקטטורה צבאית לשם הגנה על ההתנחלויות הבלתי חוקיות" הוא מופת של נח בשבע שגיאות, כיוון שכולו גבבת שקרים. 

נתחיל מכך שה"כיבוש" אינו בלתי חוקי, גם אם חלק ממדינות מערב אירופה בוחרות לפרש כך את החוק הבינלאומי. למעשה מדובר ב"שטחים במחלוקת" ולא לחינם מקפידה ארה"ב להגדיר את ההתנחלויות כ"לא מועילות" או "מכשול לשלום", אבל לא כ"לא חוקיות".

למעוניינים בהרחבה – כל הפרטים והאסמכתאות כאן.

נעבור לטענה על "דיקטטורה צבאית".

דיקטטורה צבאית, בהגדרתה המילונית, היא משטר הפחדה העוסק בדיכוי שיטתי של אזרחים שאינם מסכנים אזרחים אחרים, בשיטות של עינויים, חטיפות ורציחות המוניות.

דבר מכל זה אינו נכון בהקשר הפלסטיני. מי מהם שאינו נוטל חלק בטרור נגד אזרחים, ומדובר כמובן ברוב הגדול, כמעט ואינו מתחכך בצה"ל ובשב"כ, ודאי לא ישירות. הוא אמנם מושפע מהצורך לסכל טרור פלסטיני, אבל העובדה היא שבתקופות של שקט ביטחוני צה"ל ושב"כ נסוגים מהשטח והשפעתם על החיים האזרחיים מתמעטת. במצב דברים זה, התלוי כמובן במוטיבציית הרצח של הפלסטינים, הרוב הגדול של הפלסטינים, שאינם מעורבים בטרור חיים את חייהם ללא הפרעה.

כמו כן, הפעילות הסיכולית של הצבא והשב"כ, אותה מכנה אליאור "דיקטטורה צבאית", אינה מכוונת להגנה על ההתנחלויות, אלא להגנה על ישראל. הסיכול מכוון נגד טרור שיעדו הוא ישראל כולה, ועל כך יעידו אינספור סיכולי הפיגועים שתוכננו נגד אזרחים ישראלים בתוככי ישראל, לאו דווקא מתנחלים.

האם בוחרת אליאור להציג את הדברים באופן כוזב זה, בניסיון לסכסך בין אזרחי ישראל שבתוך הקו הירוק לאזרחי ישראל תושבי יו"ש?

טענה נוספת של אליאור:   

הפלסטינים החיים ביו"ש… משוללי אזרחות ישראלית וחסרי זכויות אדם ואזרח

הפלסטינים אינם משוללי אזרחות ישראלית, מהטעם הפשוט שהם מעולם לא אחזו בה ולכן היא לא נשללה מהם. הם בעלי אזרחות פלסטינית ונתונים למרות הממשל העצמי הפלסטיני שלהם, האמור להגן על זכויות האדם והאזרח שלהם. ואכן, ברחבי השטח הנתון למרותם אמורות זכויות האזרח שלהם להישמר באמצעות מערכות מסודרות של בחירות דמוקרטיות, אכיפת חוק, מערכת בתי משפט וענישה.

העובדה שממשלם העצמי מונע מהם זכויות אדם ואזרח, לרבות הזכות לבחירות דמוקרטיות (הבחירות האחרונות נערכו ב 2005, לפני 18 שנה), אינה באשמת ישראל.

בנוסף, גם זכויות התנועה החופשית של הפלסטינים משתפרות כל הזמן. כל אזרח פלסטיני שאינו מעורב באלימות ובטרור, זכאי לחופש תנועה מלא, גם בתוככי יו"ש וגם החוצה אל העולם הגדול. כמובן דרך מעברי ירדן ומצרים, אבל החל מהזמן האחרון, גם דרך ישראל עצמה.

מכאן עוברת אליאור לגדף את ציבור המתנחלים:

הציבור המתנחלי הלאומני־גזעני, המתנכר לזכויות האדם של מי שאיננו יהודי ויוצר מציאות של עוול, גזל, שקר ואפרטהייד בשטחים וחותר להחליף את הדמוקרטיה הליברלית בתיאוקרטיה מלוכנית משיחית דיקטטורית, שבית המקדש במרכזה וחוק התורה וההלכה ביסודה

הציבור המתנחלי אינו יוצר מציאות של עוול ושקר יותר מאשר הציבור הלא מתנחלי. אם כבר, כפי שיגיד כמעט כל ערבי, להיפך.

בניגוד לישובים ולערים בתוך הקו הירוק, שהוקמו על חורבות ישובים ערביים שתושביהם גורשו, ההתנחלויות ביו"ש הוקמו על אדמות טרשים שאין להן דורש המחזיק במסמכי בעלות. ודאי שלא נהרסו קהילות וישובים ערביים לצורך הקמת מפעל ההתנחלויות.

כך שהשוואה בין ההתיישבות בתוך הקו הירוק להתיישבות מעבר לו במונחי גזל ועוול, לא תעמיד דווקא את המתנחלים בצד המעוול.

הציבור המתנחלי גם לא חותר להחליף את הדמוקרטיה הליברלית בתיאוקרטיה מלוכנית משיחית דיקטטורית והלכתית. אלו הבלים גמורים. סיסמאות נבובות שנפלטות מהפה כמו קצף.

בשום מצע של שום מפלגה לה הצביעו מתנחלים, לא מופיעות, אף לא ברמז, השאיפות האלה. אין להן שום תמיכה פוליטית והן כולן ממוחה הקודח משנאה מבולבלת של הגב' אליאור.

גם לגבי החרדים, "הבטלים מעבודה", כדבריה, משקרת אליאור במצח נחושה.

הנתונים העדכניים מראים ששיעור התעסוקה אצל חרדים מצוי בעלייה קבועה והוא כרגע בשיא תעסוקה שלא היה כמותו מזה 25 שנה. למעלה ממחצית הגברים החרדים אינם "בטלים מעבודה" ואצל הנשים החרדיות שיעור ההשתתפות במעגל העבודה גבוה מאד, ולמעשה ללא הבדל מהותי משאר האוכלוסייה. (78% מהנשים החרדיות עובדות)

נסכם:

אליאור ו'הארץ' מוכי שנאה. השנאה מעוורת. העיוורון הוא כר פורה לשקרים, ושקרים צריך להזים